 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום רציתי לשתף את כל הכותבים בהכרות עם מחלת הסכיזופרניה מקרוב יש לי אח בן 25 שלקה במלחלה הזו לפני 5 שנים,ההתמודדות איתו ועם המלה מאוד קשה לי לאחיי ולהורי לפעמיים יש מצבים שהוא מסתגר בתוך עצמו ולא עונה על שאלות שנשאל אני זוכרת את היום שבו המחלה"התפרצה" נכנסתי לחדר {לפני כן חלה הדרדרות המצב רוחו ובתגובותיו לסביבה..}ומצאתי אותו שוכב במיטה ומכסה את פניו קראתי לו בשמו והוא אמר לי שאני יצא מהחדר כי מלאך המוות נמצא שם ורוצה להרוג אותי מאוד נבהלתי וקראתי להורי שביקשו ממנו להתלוות אליהם לבית החולים בדרך הוא מלמל שהוא רואה חתולים וורודים ועוד כל מיני הזיות...אולי זה נשמע קצת מצחיק אבל אני רוצה לומר לכם שזה מאוד קשה לחיות עם אח כזה אני מתגעגעת לאחי שהיה פעם רגיל ונורמטיבי...כמובן שהוא אושפז ונטל תרופות שמאוד עזרו לו וקצת "החזירו" אותו למצב הרגיל אך בד בבד השמינו אותו בצורה נוראית לכן הוא הפסיק ליטול את התרופות עם זאת הוא רזה,{אני רוצה לציין שאחי הוא גבר נאה שלא נראה כחולה רוח או מוזנח בעקבות המחלה}וזה נראה כי הכל חזר לקדמותו בריאותו חזרה והכל שב למקומו...חשוב לדעת שהחולה במחלה {לפחות אחי}מודע למחלה ומבין אותה אך נראה שאין בשליטתו לעשות מאומה כאשר היא "מתפרצת"..אך לסיפור הזה אין כל כך סוף טוב כי השבוע הוא שוב אושפז בעקבות התדרדרות המצבו הנפשי...כמובן שהסיבה לכך היא הפסקת התרופות ולכן אני רוצה לומר לכל מי שנוטל תרופות לטיפול נפשי שלא יתבייש או יתחמק אין מנוס מכך ואם זה מה שיכול לעזור ולו במעט כדאי..{אני חוווה זאת על בשרי}זהו שמחתי לשתף אתכם ולשפוך את ליבי אני מאחלת לכל חולי עם ישראל שהקב"ה ישלח לכם את רפואת הנפש ורפואת הגוף! ולא תדעו מהי מרה שחורה לעולם... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאחלת רפואה שלמה לאחיך, ומחזקת את ידיך וידי משפחתך. במקרה הזדמן לי להכיר - ודי מקרוב - שלוש סכיזופרניות בגילים שונים. כולן היו מאושפזות תקופות מסוימות בבתי חולים, כולן יצאו משם לדירות משלהן ולחיים משלהן. אחת גמרה דוקטורט והיא מלמדת באוניברסיטה, אחת לומדת היום לתואר דוקטור, השלישית גמרה עכשיו תואר בוגר. אין ספק שזה דורש מהן משמעת עצמית רבה והקפדה יתרה על נטילת התרופות, על הימנעות מאירועים מטלטלים מדי ועל התעמלות (כן, התעמלות. כל אחת מהן אמרה לי שזה חשוב ביותר). יחד עם זה, ההצלחה היא אפשרית. וחשובה מאוד תמיכה מצד משפחה וחברים. היו חזקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור בחחלט נוגע ללב. אני רוצה להגיד לך בזאת שתתחחזקי, יישר כח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך אחות יקרה |אמיצה רצוני להשתתף איתך באימל זה על כל ההתמודדות שלך היום יומית כל הכבוד לך! הקשר שלי למחלה הוא דרך המקצוע שלי אחות ויש לי אליך הרבה הערכה. זה לא פשוט וצריך הרבה כוחות וסבלנות ואל יאוש!!! אבל לעיתים גם אנחנו-מטפלים-משפחה. צריכים עידוד אוזן קשבת או כל תמיכה יעילה אחרת כדי שהיה כח להמשיך את המצב בצורה נכונה למטפל ולמטופל כי כולנו בני אדם שצריכים תמיכה ועידוד!! במקרה אני מכירה אישית רופא בכיר שכשל כח הסבל שלו לשמוע רק לשמוע לא לחוות צרות של המטופלים שלו שפנה לטיפול בנושא זה יכול להיות כל נושא בתחום הנפשי פסיכודרמה פסיכולוגיה או כל דבר אחר שמועיל ויעיל! לתקופות קלות וקשות והעיקביות בנושא יעילה לא פעם פעמיים אלא בצורה יסודית מעמיקה . הרבה כח הרבה תפילה ואמונה ובשורות טובות יהודיה שמחזיקה לך אצבעות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |