![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הוא דיבר על החיים, לא על הטכניון :-) | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ובתרגום לאנגלית: "He was talking about the living and not about the Technion" | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני דיברתי אפילו על הצבא. וחשבתי ששם היה לי רע... | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כמו שיוסיריאן ידע להגיד לך, בצבע זה קצת שונה. בצבע החיים *ארוכים* ומלאי יגון. בעיקר במטווחים. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
במטבחים | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
(גיל דיבר על האורך של רגעי האושר. מה שכן, המחסור בהם מבטיח לדנבאר חיים ארוכים, אז אולי זה לטובה) | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |