 |
מבלי להתייחס לדעות של הרופא ההוא ומבלי לחוות דעה אם חלב הוא טוב או מזיק, תפסתי שאחת הבעיות העיקריות עם החלב היא שהמבוגרים מכריחים ילדים לקבל כמויות הרבה יותר גדולות ממנו, מאשר ממזונות אחרים.
כשאמא רוצה שהילד יאכל בשר, עוף, אורז או כל מיני דברים אחרים, היא לא מגישה לילד מנה בנפח של 200 מ"ל מהמזון הרצוי. לעומת זאת זה נראה לאנשים טבעי שילד אמור לשתות כוס חלב שלמה, שיכולה להגיע, עפי"ר, לנפח של כ-180-200 מ"ל ואפילו יותר (כוסות הפלסטיק הגבוהות, הצבעוניות). וזאת בנוסף על עוד בעיה: מזונות אכילים אפשר לאכול יותר מהר או יותר לאט, לפי הקצב של הילד. אבל כשמדובר בכוס עם משקה הנחשב למזון - חלב - מטבע הדברים, מבוגרים רבים מצפים שהילד "ישתה אותה כבר, נו!", ובייחוד בבוקר, כשממהרים לגן - ואיכשהו זה תמיד צריך לצאת יותר מהר ממזונות שאותם אוכלים, ובמספרי לגימות גדולים יותר, במכה אחת, מאשר מספרי נגיסות או "ביסים", מהמזונות שאותם אוכלים ולא שותים. (עכשיו יש לי נטיה חזקה לכתוב "תחשבו על זה", כמו שמישהו כתב באיזה דיון לפני כמה ימים, וצחקו עליו. אבל באמת - תחשבו על זה :-P . מה שילדים צריכים לפעמים לעבור אצלנו, המבוגרים, אפילו כשיש לנו רק כוונות טובות וטהורות...)
ידידה שלי שגם כן מאמינה עד היום, כמו שהאמינו במשפחה שלך, שחלב הוא נורא חשוב, נהגה ללחוץ על בתה לשתות כוס שוקו כל בוקר לפני ההליכה לגן, והתהליך תמיד היה מלווה בכאבי בטן, בחילות והרבה פעמים גם בהקאות. יום אחד סיכמה ידידתי עם בתה שיעשו "ניסוי", כדי "להתרגל" לטעמו של החלב (או השוקו, ליתר דיוק): היא התחילה לתת לילדה כל בוקר חצי כוס שוקו, ובחרה בכוס קטנה. את החצי השני היתה הילדה שותה מתישהו במשך היום אחרי שחזרה מהגן. כל הבעיות עברו ולמעשה עד כמה שאני יודעת, הסידור הזה נמשך עד היום. מסתבר שזה לא ש"חסר לה האנזים", לא שהיא "לא יכולה לעכל חלבוני חלב", וכל הפרשנויות המוכרות, אלא זה פשוט היה יותר מדי בבת אחת - דבר שבד"כ לא קורה עם שום מזונות אחרים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש