 |
הזכרת לי את הסיפור על אכילס, שנאלץ לחיות עם הנבואה שניבאה לו שתי אפשרויות: לחיות חיים שקטים ולמות בשיבה טובה ללא כבוד או תהילה; או למות בגיל צעיר אבל להזכר לנצח. אכילס בחר באופציה השניה.
הביטוי "שום חלק ממך לא ממשיך לחיות" הוא ביטוי מעניין.. מה משמעות הדבר "חלק ממך ממשיך לחיות?". האם אפשר לשאוב נחמה מכך שכמה אנשים בעתיד נושאים חלק קטן והולך של הגנים שלך? ואולי כדאי להתחתן בתוך המשפחה, כדי למשוך את החלק הזה כמה שיותר? בכל מקרה, אחרי מספר לא גדול של דורות, צאצא שלך לא יהיה קרוב אליך גנטית יותר מאשר כל אדם אקראי מהאוכלוסיה.
ואולי אפשר לשאוב נחמה דווקא מצאצאים רוחניים ולא מצאצאים גנטיים - דהיינו שיש מישהו שממשיך את דרכך, נושא את שמך ולאו דווקא מישהו שהוא צאצא ביולוגי שלך.
אכן שאלות פילוסופיות עתיקות יומין שלא ימלאו את הרעב בקיבתי בשעה זו. אבל אני אסיים בסיפור מעניין אחר דווקא על אמו של אכילס - האלה תטיס. אחת האגדות מספרת שבתקופה מסויימת האלים זאוס ופוסידון חיזרו אחריה. אבל הם נטשו את חיזוריהם לאחר שפרומותיאוס (ההוא עם האש) ניבא שבנה של תטיס יהיה גדול יותר מאביו. אחר כך תטיס התחתנה עם המלך פלאוס (מי שמע עליו בכלל..) וכך נולד אכילס. וכל הסיפור הזה גורם לך לחשוב מחדש על כל העניין הזה של נחמה, גם מילדים וגם מפרסום... אבל די, מספיק עם זה עכשיו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש