|
נראה לי שאת קינת ודוד וכיו"ב גם אני היכרתי בע"פ, אם כי היום אינני זוכרת אותם כלל. את האודה של שלי, ואת שלי בכלל, כמדומתני, לא למדתי. אני לא בטוחה שמשהו מזה עזר לי בבגרות, אבל כפי שאמרתי - היום נראה לי חביב במיוחד לדעת לצטט דברים כאלה. לדעת בלי להזדקק לספרים. וחבל מאוד שהאפשרות הזאת כבר לא קיימת היום. אגב, אינני בטוחה אם שיטה מושכלת של תביעה לשינון לא הייתה פועלת: למשל, במסגרת של קטעי דרמה יוצרת בשיעורים המתאימים. בסופו של דבר, הרבה תלמידים היום אוהבים לקחת שיעורי תאטרון וקולנוע. גם במשחק צריך ללמוד בע"פ קטעים שונים, אפילו רבים מאוד, והם עושים זאת ללא תלונות מיוחדות. המכשלה הגדולה של החינוך היום היא לא רק בכך שהמורים משעממים, אלא בכך שלרובם ידע מצומצם מדי, העברית שבפיהם דלה ובמקרים רבים לא נכונה, והם לא מסוגלים לייצר התלהבות בקרב התלמידים לתחומים שהם עצמם לא בהכרח מתלהבים מהם.
|
|