|
גילוי נאות: התנגדותי האישית היא בעיקר לחלוץ-מכה-בכנף עצמו, ולאו דווקא לרמטכ"ל "כחול" - שעל זה אין לי דעה מוצקה במיוחד. בניגוד לטענתו של האלמוני שתקף אותי, אינני נוטה לראות כל עמדה במנוגדת לשלי כאילו נכתבה בהבל פה או הבל אחר כלשהו: במקרה הספציפי הזה, מר בן-צדף נראה לי ראוי להגדרה. כי - כיצד הוא "מנמק" את דבריו?
א. ב-1967 חיל האויר הוא שהעניק לנו את הנצחון המזהיר, לאחר שרבין ז"ל - ירוק מכל ירוק - למעשה לא תכנן עליו ולא קלט את יעילותו. ובכן, כל זה נכון מאוד, אבל יורשה לי להזכיר שמאז '67 עברו שנים אחדות, ושגם לחילות הירוקים היה בכל זאת תפקיד מסוים באותו ניצחון (צבאי!) מזהיר - ווייצמן - עם כל הכבוד - לא ניהל אותם.
ב. שצריך רמטכ"ל מחיל האויר משום שהתפיסה הקודמת נכשלה, ו*ה*ראיה לכשלונה - שכבר בשנות ה-80 חשבו על רמטכ"ל מחיל האוויר. לא נראה לי שצריך להכביר מלים על המעגליות הבוטה שבטענה.
ג. רמטכ"ל ירוק היה מביא לנו עוד קרבנות ועוד בזיונות במלחמת לבנון, ולא היה עורך תחקירים נרחבים כל כך. מדוע? הכותב סותם ואיננו מוסיף. לדעתי האישית רמטכ"ל ירוק היה יודע שצה"ל איננו מוכן למלחמה, ובהתאם לא היה פותח בה או לפחות - היה מחכה מעט לפני פתיחתה ומוודא כמה דברים דחופים. והעובדה שתחקירים קודמים לא היו נרחבים כל כך נובעת מכך ש, א. גם הביזיונות הקודמים היו קצת יותר מצומצמים, ו-ב. שלמעשה התחקיר הנכון והדרוש במקרה הנוכחי היה של ועדת חקירה ממלכתית, כך שהתחקיר הצבאי שנערך הוא ממילא מוגבל בהרבה מזה שצריך היה להיות.
|
|