 |
אאז"נ היחסים המספריים במלחמת יו"כ היו 2:1 לטובת הצבא המצרי וזה עוד לפני שהכנסנו את הצבא הסורי למשוואה.
היחס המספרי הוא לא הפקטור היחיד, כמובן. אפשר לחפות על חסרון מספרי מתקבל על הדעת באמצעות טכנולוגיה עדיפה וכ"א עדיף, אבל חסרון מספרי משמעותי ( כמו יחס של 1:15) עלול להיות קטלני. כבר בן גוריון עמד על האסימטריה בינינו לבין מדינות ערב- נצחון שלנו במלחמה משמעו נצחון עד המלחמה הבאה, אבל הפסד במלחמה עלול להיות ההפסד האחרון... מחיר הטעות על ההחלטה לדלל את הצבא הוא גבוה מדי.
למה בעצם צבא שכיר הוא "הכרח בל יגונה"? שימור המצב הקיים (עם שינויים קלים) לא נראה לי בלתי אפשרי או בלתי נסבל עבור החברה הישראלית.
כמו שכתבו כבר לפני אובדן המוטיווציה הוא בקרב האוכלוסיה הכללית. אבל אם נסתכל רק על החיילים ביחידות הלוחמות, המוטיווציה היא יחסית גבוהה והמצב בוודאי אינו קטסטרופלי.
סדר גודל של צבא מקצועי הוא בערך חצי אחוז מסך התושבים באותה מדינה. האם צבא של 30,000 חיילים (או אפילו 50,000 חיילים) נראה לך צבא שיכול להתמודד באופן סביר עם כל האיומים הפוטנציאלים ( והעכשווים) של מדינת ישראל?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש