בתשובה לשוקי שמאל, 05/01/07 19:13
כל הכבוד 427964
טולו • בתשובה לשוקי שמאל שבת, 6/1/2007, 0:15
1) מעטים מול רבים לא מתאר את המצב של ישראל כי יש לנו צבא מילואים גדול. הסתפקות בצבא מקצועי קטן תחזיר אותנו לעמדת נחיתות מספרית קשה.

2) יחסי הכוחות ביום כיפור לא היו מאוזנים. שלוש וחצי אוגדות בדרום מול תשע דביזיות מצריות. שלוש אוגדות בצפון מול חמש דביזיות סוריות.

3) ירידת המוטיבציה גורמת לירידה במספר המתגיסים. אך מי שמגיע בסופו של דבר ליחידות הלוחמות הוא מי שיש לו מוטיבציה ולא השתמט. הירידה בביצועי צה"ל נובעת מהשתפרות הערבים ממלחמה למלחמה. וגם מהמעבר ללחימה בעצימות נמוכה המקשה על צבא סדיר לנצל את יתרונותיו.

4) במלחמה קור הרוח והיציבות הם גורמים חשובים ביותר. לפעמים עדיפים חילים ותיקים יותר ומאומנים פחות על ילדים בני 18. חוסר כשרותו של צבא המילואים כיום נובע מהזנחה ארוכת שנים באימון ובציוד ולא מאי התאמה קונספטואלית של צבא מילואים למלחמה מודרנית. כוח האדם ביחידות המילואים הלוחמות לא חסר אנשים בעלי הכשרה טכנולוגית (אזרחית) נרחבת. בודאי יותר מזו שיהיה לחיל ממוצע בצבא מקצועי. קצת עבודה שלישותית בהתאמת שירות צבאי לכשורים אזרחים וקצת יותר השקעה באימונים יכולים להפוך את צבא המילואים לכוח שיוכל להתמודד עם צבא ערבי סדיר.
כל הכבוד 428121
שוקי שמאל • בתשובה לטולו יום א', 7/1/2007, 11:02
2) אני אפילו לא מבין קטן בענייני "צה"ל וחילו", אבל אאל"ט האגד הצה"לי הוא המקבילה למה שקרוי קורפוס בצבאות הזרים שזה משהו כמו 2-3 דיויזיות. ביוה"כ יחסי הכוחות לא היו מאוזנים ממש אבל בשום אופן לא הביאו לידי ביטוי את היחסים המספריים. הסוד הוא כפי ששנינו אומרים - כוחות המילואים. המעבר מצבא סדיר לצבא קבע אכן יוצרת בעיה לכוח המילואים, אבל לבעיה הזו הגענו גם עם גיוס חובה (ראה 4).
3) מלחמה בעצימות נמוכה מעצם הגדרתה אינה מבטלת את יתרונות הצבא הסדיר. מלחמה בעצימות נמוכה דוקא מבליטה את החסרונות של צבא גדול מדי, לא מקצועי ולא ממושמע. "השתפרות הערבים ממלחמה למלחמה" היא בעצם המעבר משימוש בכוחות סדירים לכוחות לא סדירים, שזה לא ממש שיפור. בתוך מסכת הכשלים, האכזבות והבלבולים של צה"ל במלחמת לבנון ב', אפשר לשאול איך החזבאללה לא הצליח להוציא אפילו פעולה התקפית מוצלחת אחת? יתכן שזו החלטה איסטרטגית נכונה אבל זה בהחלט לא מצביע על יכולות מי יודע מה גבוהות.
4) השאלה היא כיצד הגענו ל"הזנחה ארוכת שנים באימון ובציוד ... של צבא מילואים". האם זה לא נבע מן הסיבה הדו-ראשית של הצורך בלוחם כשיר בזמן מיידי (וללא תקופת אימון ועדכון ארוכה) ומ"עייפות החומר" של צבא המילואים? איציק ש. בודאי יטען שזה נבע מהשימוש בכוח המילואים לליווי ושמירה ביו"ש, אבל מדוע לא שמרו עם הסדיר ואימנו את המילואים? (למען האמת גם שמרו עם הסדיר וגם לא אימנו את המילואים).
כל הכבוד 428124
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 7/1/2007, 11:14
3) "לשאול איך החזבאללה לא הצליח להוציא אפילו פעולה התקפית מוצלחת אחת?" שאלה לא רלוונטית בכלל כי זה לא באינטרס שלהם והם יודעים שההישג הצפוי הוא שולי לעומת מה שהם יכולים להשיג באמבושים וירי קטיושות. לשפוט את החזבאללה בקריטריונים של צבא סדיר זה בדיוק הטעות הפטאלית של מקבלי ההחלטות שבצמרת המדינה
כל הכבוד 428142
טולו • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 7/1/2007, 12:25
2) אוגדה צהלית היא דוויזיה בעולם. גיס צהלי הוא קורפוס בעולם או ארמיה בצבא המצרי.

3) לצבא סדיר יש הרבה בעיות במלחמה בעצימות נמוכה. לא רק האמרקאים בויאטנם. גם הצבא הבריטי המקצועי באירלנד, הצבא הסוביטי (הלא מערבי ולכן פחות מוגבל מבחינה הומניטרית) באפגניסטן. שלא לדבר על התקופה של לפני היות שקולי דעת הקהל מרכזים כמו נפוליאון בספרד או אפילו חניבעל מול פביוס.
אי אפשר לבטל דפוס חוזר כזה כבעיה של צבא גדול מדי/לא מקצועי.
החזבאלה לא הוציא פעולות התקפיות כי הוא לא התכון לפתוח במלחמה (לפי דברי נסראלה עצמו) וכשמצא עצמו במלחמה הוא היה בצד המגן והיוזמה היתה כולה בידי ישראל. וביחסי הכוחות בין ישראל לחזבאלה אין לו אפשרות לתקוף אלא רק לבצע קרב השהיה.

4) חוסר כסף. הצבא עשה את שיקול הדעת שלו וקיצץ באימונים כדי להעדיף רכש או תנאים לאנשי קבע מתוך הנחה שלא תהיה מלחמה בקרוב. הבעיה היא שבמזרח התיכון מצב גאופוליטי יכול להשתנות מהיום להיום והזנחה רבת שנים לוקח זמן לתקן.
באופן עקרוני אני לא רואה בעיה של אי התאמת צבא מילואים (מאומן) למלחמה מודרנית. הבעיה הישראלית היא של חלוקת נטל לא שווה שפוגעת במוטיוציה לאורך זמן.
כל הכבוד 428184
שוקי שמאל • בתשובה לטולו יום א', 7/1/2007, 18:38
3) הבעיות שאתה מדבר עליהן הן בעיות של ציפיות. אנשי ה"אם יש צה"ל, יופע מייד" מצפים שצה"ל יפתור להם את כל מה שמפריע לביאת המשיח. יש הבדל בין מי שמצפה שצה"ל יכריע צבאית את החיזבאללה לבין מי שמצפה שצה"ל יהפוך את החיזבאללה לאויר דק. ברמה הצבאית, לוחמת גרילה מבליטה את היתרונות של צבא סדיר: עקרון הפעולה של צבאות הוא הפעלת עודף כח גדול להשגת המשימות שלו. במאבק מול כח צבאי בסד"ג דומה, היתרון הזה נעלם. דוקא מול כוחות קטנים ולא סדירים, יתרון הכוח הוא מוחשי. גרילה יכולה להטריד ולהתיש אותך צבאית או פוליטית, אך היא לעולם אינה יכולה להכריע אותך. כדי לא להכנס לכל הדוגמאות, אביא את הדוגמה הקלאסית: במלה"ע ה-II כל פעולות הפרטיזנקה למיניהן לא הביאו לשום השפעה של ממש על הפעילות הצבאית הגרמנית. (חניבעל הוכרע לא ע"י ההטרדה של פאביוס אלא בגלל חוסר יכולתו לנהל מלחמת מצור ובגלל שצבאות רומאיים גדולים הצליחו לנצח את הבסיס הקרתגני בספרד ואת התגבורות שניסו לשלוח משם. כל השריפות של פאביוס לא הוציאו את חניבעל מאיטליה. רק הנחיתה של סקיפיו באפריקה עשתה זאת).
4) אבל "חלוקת הנטל" היא טיעון שלי. העובדה שגם במצב של גיוס אוניברסלי לכאורה הגענו לטענות של "חלוקת הנטל" מסייעת לטיעון שאי אפשר להמשיך עוד במצב הקיים. חלוקת נטל לא שווה היא אינהרנטית בדוקטרינה: יש עדיפות שונה בין מילואים של חייל שלישות או מודיעין בש"ג של אפרת לבין מילואים של תרגיל שריון גדודי. עצם השימוש בטענת "חלוקת הנטל" מוכיחה שיש בעיה בשיטה הקיימת. חלק מן הבעיה (המועצם דוקא בלוחמה זעירה) הוא שאי אפשר עוד להסתפק באימונים של חודש בשנה. איש המילואים המתאמן פעם בשנה אינו יכול יותר להחליף את החייל המקצועי הכשיר והמאומן במשך כל השנה.
כל הכבוד 428200
טולו • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 7/1/2007, 20:45
גרילה יכולה להתיש צבא אבל צבא לא יכול לחסל גרילה חכמה. לכן הגרילה תתיש בסופו של דבר את הצבא (או האומה).
צבא קטן לא יוכל לרכז מספיק כוחות בזירה אחת כדי להיות ביתרון כוח משמעותי מול חיזבאלה, במיוחד כשהוא עסוק בעוד כמה זירות (שטחים גולן).
ובסופו של דבר גם צבא סדיר שעסוק כול הזמן בשטחים ולא מתאמן לא יהיה צבא יעיל כמו שהוכח במלחמה האחרונה.
אפשר למצוא דרכים (כלכליות) כדי לפצות על אי השוויון בנטל ודנו בכך מספיק.
כל הכבוד 428216
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 7/1/2007, 23:36
איש מילואים בגילאים 21-33 שמתאמן פעם בשנה, יכול לבצע את רוב העיסוקים הצבאיים בדרך טובה. יש יתרונות לסדירים אך יש יתרונות גם למילואים. האנשים מנוסים הרבה יותר, משוחררים מרוב "השטויות" והפוליטיקות של צה"ל, צריך לחשוב לפני שמחלקים להם פקודות כי הם יתווכחו אם פקודה לא תראה להם הגיונית. היתרון העיקרי שלהם הוא שצריך להתנהל באופן שקול
כדי לא לחטוף אחרי שישתחררו. תחושת הכוח של הפיקוד שחיילים הם פיונים ויעשו כל דבר בלי להתווכח, איננה טובה. אני מכיר את הסיסמאות שצבא איננו מועדון ויכוחים ואינו יכול לסבול שהפקודות לא יתבצעו מיד. אבל אני גם יודע שרע מאד לצבא להתנהל על פי פקודות חפוזות ולא שקולות. אחת הסיבות העיקריות שהיו מוציאים מילואים מתעסוקות בשטחים, היתה שמילואים מדברים ואוהבים שיתיעצו אים לפני מתן פקודה. הרבה פעמים קציני מילואים יותר חכמים ובשלים מקציני הקבע שמנהלים אותם.
כל הכבוד 428212
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 7/1/2007, 23:23
אני מסכים עם מה שאתה כותב. אני רוצה להוסיף על דבריך שהבעיה לא היתה רק ניצול הסדירים לאורך השנים; בעיה יותר גדולה -שהשפעתה האישית היתה עקיפה אך חזקה יותר- היתה ניצול המוטיבציה הגבוהה להשתתף במאמץ הביטחוני-מלחמות אין סופיות-וכדי להבהיר על מה המלחמות- משירות על התנחלויות הזויות, כולל חברון שעשיתי בה מילואים לא פעם.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות