|
||||
|
||||
פעם העבודה התעקשו שאני אקח סלולרי. אחרי חודש שהוא היה מכובה על השולחן בבית הם לקחו אותו חזרה. |
|
||||
|
||||
אני בד"כ לא הולך עם הסלולרי עלי כשאני בעבודה אלא משאיר אותו על השולחן. כמו כן אני עונה רק למי שהשם שלו מופיע בספר הטלפונים של המכשיר, ומדובר בקבוצה קטנה מאוד של כ-10 אנשים מהעבודה וכמה בני משפחה. כמו כן הטלפון מסתיר את המספר שלו כשאני מתקשר ממנו, התיבה הקולית שלי משמיעה את ההודעה "הגעתם לתא הקולי של <חתולה מיללת> <ביפ>" וממש לא מעודדת השארת הודעות ולמרות שלמעשה קשה מאוד להשיג אותי בטלפון הסלולרי, מקום העבודה מתעקש להמשיך ולשלם עליו. |
|
||||
|
||||
אני סולד מהרעיון של להיות זמין לכן לא פתחתי את הסלולרי בכלל. אבל יש עוד דרכים: אבד אותו מספר פעמים. תן לו לטבוע באסלה (קרה פעם למישהו שאני מכיר לא בכונה). דרוס אותו עם המכונית. תן לילד שלך לפרק אותו (בעזרת פטיש) כדי לראות איך הוא מורכב מבפנים. לאחר מספר פעמים כבר לא תקבל חדש. |
|
||||
|
||||
ניסיתי פעמיים וקיבלתי חדש. גם אני סולד מהצורך להיות זמין, אבל מאחר ואני לומד על חשבון זמן העבודה ברור לי שלפחות בשעות העבודה כשאני לא נמצא שם, אני צריך להיות זמין במידה כזאת או אחרת. אז הזמינות שלי מאוד נמוכה ואני חוזר רק למספרים שאני מכיר או אם משאירים לי הודעה ומבקשים יפה (ולא משאירים לי הודעות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |