|
||||
|
||||
האנטגוניזם שלי כלפי המכשיר זה הקלות שבה הוא מאפשר להיות חצוף, גס רוח, חסר טעם ואגואיסט. בכל פעם שאני שומע את הלהיט האחרון של נינט או מיה בוסקילה מתנגן בספריה, בכל פעם שאני עד שמיעה למריבת אוהבים או לסכסוך עבודה, בכל פעם שאני מעביר מצגת מול אנשים שמדברים בסלולרי ובכל פעם שאני שומע עיבוד אלקטרוני של באך או של בטהובן, אני מתעצבן. ומה שהכי גרוע, נראה לי שרוב הסביבה שלי בכלל לא מבינה למה זה מפריע לי. מה אכפת לי שאנשים באמצע דיון עבודה מקשקשים עם מישהו על נושא אחר, למה אני מתעצבן לשמוע את הרינגטון הפופולרי החדש ולמה לשמוע נערה צורחת על אמא שלה באוטובוס עושה לי רע. |
|
||||
|
||||
תגובה 427893: <ידה-ידה-ידה> אנשים באמצע דיון עבודה מקשקשים עם מישהו על נושא אחר <ידה-ידה-ידה> רינגטון פופולרי חדש <ידה-ידה-ידה> נערה צורחת על אמא שלה באוטובוס <ידה-ידה-ידה>. |
|
||||
|
||||
"ידה ידה ידה" - ופירושו? הסבר ונמק. |
|
||||
|
||||
כמו "בלה בלה בלה" - משמש ל"כיסוי" החלקים המשעממים במיוחד. זכה לפופולריזציה בזכות סיינפלד, למרות שהומצא עוד קודם. |
|
||||
|
||||
תודה. אם אינני טועה ב"בלה בלה" מסתפקים ב-2. |
|
||||
|
||||
חיפוש בגוגל מראה שיש דעות לכאן ולכאן בסוגייה זו. |
|
||||
|
||||
אין ברירה אלא לשאול את דעת האקדמיה. |
|
||||
|
||||
תשובת האקדמיה לא באמת רלוונטית. הסיכום של התשובה ''בלה בלה'' או ''בלה בלה בלה'' הוא שיכריע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |