בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 02/01/07 7:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אספרגר או בגלל כל דבר אחר, הוא היה ''מוזר'', ועל כך דובר. דרך אגב, אני לא חסיד של איבחונים שלאחר המוות, במיוחד של תסמונות שמוגדרות כך שכמעט כל אחד יכול להיות מאובחן כסובל מהן, וממש אף אחד לא יכול להפסל. איבחנתי כסובלים מאספרגר אותי ואת כל הסובבים. זה תמיד מתאים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא היה ברור מההודעה, גם אני לא חסיד של אבחונים שכאלה. (אגב, לא כל כך הבנתי מה ''מוזר'' במנהג של ארדש לשוטט בעולם ולגור אצל ידידו - לא ברור לי למה עדיף היה לו להישאר כל הזמן באותו מקום, מה שמשאיר את הסנדביץ' (ושמעתי שגם בקורנפלקס הוא התקשה)). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היה עם הסנדוויץ'? בכוונה שמתי את "מוזר" בין גרשיים, אבל אם אתה רוצה, סבבה, הבה נתווכחה - מוזרה יכולה להיות גם התנהגות הגיונית למהדרין, כמו למשל להשתדל לשכוח מקרוב ברגע שנפטר, לא ללכת להלוויה שלו ולא להתאבל עליו. ברגשותיו של הבר-מינן כבר לא נפגע, אז למה לבזבז זמן? עדיין, מי שבאמת מסוגל לחיות ככה הוא מוזר לדעתי. ולדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המתמטיקאי פאול ארדוש לא הכין סנדביץ' בעצמו עד גיל עשרים" (!) (בד"כ כשרוצים לציין חריגות של מישהו על ידי "עשה כך וכך בגיל מאוחר מהרגיל" אומרים שהוא איבד את הבתולים רק בגיל 21. כאן מטעמי צניעות הסתפקו בסנדביץ'). הברנש הלא מתאבל שלך נשמע לי כמו אחד משניים: ציניקן גמור, או מישהו שספג טראומה רגשית לא קטנה. אני לא חושב שאף אחד משניהם מוזר. כנראה שזה ויכוח טרמינולוגי לא מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאין גורם מוכר ומובן שכזה להתנהגות, התכוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "איבחנתי כסובלים מאספרגר אותי ואת כל הסובבים. זה תמיד מתאים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא ברור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה אבחנת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי באינטרנט בכל מיני מקומות, אלא מה? אתה מעדיף "איבחנתי"? או שאתה שואל מה היו התסמינים שהרבתי למצוא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מהתבחינים המעניינים של תסמונת אספרגר מתואר ב"המקרה המוזר של הכלב בשעת-לילה", וידידתי הפסיכיאטרית אישרה שזו באמת בדיקה פופולרית. מראים לילד (נניח שזה ילד) קופסה של בוטנים, ושואלים אותו מה הוא חושב שיש בפנים. "בוטנים", הוא עונה. אומרים לו לפתוח, הוא פותח ומוצא בפנים עפרונות. מבקשים ממנו לסגור את הקופסה, וליתר בטחון שואלים אותו שוב מה יש בפנים - "עפרונות". בסדר. עכשיו מכניסים את אמא לחדר, ומציגים לילד את השאלה הבאה: אם נשאל את אמא מה יש בקופסה, מה היא תענה? ילד-אספרגר עונה, ללא היסוס, "עפרונות". ילד רגיל בגיל הזה מבין שאמא לא יודעת את מה שהוא כבר יודע, אבל בעלי תסמונת אספרגר מתקשים ככל הנראה להבין את אי-התלות בין תודעות שונות. אולי תנסה את זה עם ידידיך, נראה מה יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ידידים בגיל הזה (דרך אגב, שכחת לציין את הגיל המדובר [אתה לא צריך]). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי נכשל במבחן הזה גם היום. למזלי, אין סיכוי שאמא שלי תסכים לשתף פעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע מוזר מאוד. האם לא ייתכן שילד רגיל (אגב, באיזה גיל באמת?), שמבחין בהחלט באי-תלות בין תודעות, יגיד גם הוא "עפרונות" - משום שהוא מאמין שעל אמא שלו אי אפשר לעבוד? או שהיא אשפה בידיעה מה יש בקופסאות בלי קשר למה שכתוב/מצויר עליהן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן. אז? זה לא מבחן מבודד האמור לתת תוצאה חד-משמעית, ואני מניח שגם אפשר לשוחח עם הילד ולהבין מדוע בחר לענות כפי שענה. אני לא יודע באילו גילאים המבחן הזה מקובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקרים כאלו נעשו במסגרת של התפחות מה שאכנה אותו ''תודעה חברתית'' אצל ילדים. האם לילד יש יכולת לחשוב שלאחרים יש ''פסיכולוגיה'' וגם אם ה''פסיכולוגיה'' של הילד התפתחה. ז''א, היכולת שלך לשים את עצמך במצבו של האחר, לראות את העולם מזוית הראיה של מישנו אחר, ולהעניק לו כוונות, ידע, תפיסות, מחשבות וכו', קרי תכנים מנטליים שונה משלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המבחן שהצגת הוא חלק מתאורייה שנקראת -Theory of mind - TOM. חוקר בשם סקוט אטרן עשה גם ניסוי המשך ושאל את הילדים " מה אלוהים היה אומר שיש בקופסה" ,ילדים בגיל 5-6 ידעו להגיד "עפרונות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעניינתי בתסמינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכיר לי מחר (היום) בבוקר (נזכר באותה הזדמנות בחוב לעדי סתיו מלפני כמה שבועות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |