 |
לאקט המסמל למתן כבוד יש משמעות רק כאשר יש לו עדים. אם אני עומד לבד בחדר זה לא אומר שאני מכבד את הנספים בשואה פחות מאשר אם הייתי ממשיך בעיסוקי. אם אני נמצא בציבור שכולו עומד ואני מתעלם מהעניין יש בכך חוסר כבוד כלפי הנספים (וחוסר נימוס כלפי העומדים). זה הכל.
המבחן הכבוד הוא לא הטקס של העמידה אלא מעשי היום יום. מה אתה עושה למען המיעוט הנרדף של עובדים לא חוקיים בארץ? מה אתה עושה למען שואת הרעבים באפריקה? מה אתה עושה נגד האפליה של מיעוטים בארץ?
אם התשובות שלך לשאלות הללו הן כלום, אז מיצידי שתעמוד עד מחר, אני לא קונה את הדיבורים שלך על הגרמנים,הפולנים והאוסטרים שלא זוכרים את השואה כי אתה בדיוק כמוהם. אם התשובות שלך הן כן אני פועל, מפגין תורם ומסייע... אז האם אתה באמת מאמין שעמידת דום 2 דקות בשנה היא שעושה את ההבדל?
הבעיה של הדת הוא שהיא מחשיבה את הפולחן יותר מאשר את הערכים. כל ה"לא עומדים" פשוט מתנגדים להפיכת זכר השואה לפולחן במקום לקח.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש