|
עכש"י, פרויד היה בהכשרתו רופא נירולוג, ויותר מאוחר הוא נחשף לרעיונות פסיכיאטריים של "ריפוי בדיבור," שעליהם הוא בנה את התאוריה הפסיכואנליטית. הפסיכולוגיה, כפי שהתפתחה באקדמיה הגרמנית בעיקר במחצית המאה ה-19 היתה "חקר הנפש," או "חקר התנהגות," בהתבסס על כלים אמפיריים. הצד הטיפולי של הפסיכולוגיה בא מאוחר יותר (בארה"ב, בערך אחרי מלחה"ע ה-2) תוך מאבק רעיוני ופוליטי עם הפסיכיאטריה שעסקה בטיפול ואיבחון. כמדומני שבפקולטות לפסיכולוגיה בייל (או שמא הרווארד או שניהם) לא למדו פסיכואנליזה עד שנות ה-70 של המאה ה20.
|
|