בתשובה למאור גרינברג, 08/11/01 13:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התשובה היא שאחריות נובעת ממקור הפעולה. הבחירה-הבלתי-נמנעת של חברך לזרוק עליך אבן נובעת ממבנה המוח שלו, ולכן יש להעניש את המוח שלו (ואותו יחד עימו). הבחירה הבלתי-נמנעת של האבן לעוף לעברך לא נבעה משום דבר שנמצא בתוך האבן, אלא בגורם חיצוני לגמרי, ולכן היא אינה אשמה. או, בעברית - אין שום סכנה שהאבן תבחר לעשות זאת שוב, אלא אם החבר שלך יבחר לעשות זאת שוב. יש הרבה סיבות להאמין שהחבר שלך יבחר לעשות זאת שוב, בגלל שככה המוח שלו בנוי. ולסיום, הרשה לי להמליץ לך לברור את חבריו ביתר קפידה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה והאייל המזוקן מדברים מאוד בהיגיון, אבל אני לא רואה את ההקשר לחוסר הבחירה. כשהקומקום שלי ייתן לי זצים חשמליים אני אתקן אותו, כי אני מעדיף לא לקבל זצים חשמליים, וגם את מי שזורק עלי אבנים הייתי מעדיף לקנפג (מישהו השתמש במילה הזו היום? אם כן אני מתנצל) מחדש. זה טוב ויפה, אבל הכל התחיל מזה ששאלתי את רב"י איך הוא יכול להסביר את מושג האחריות באין בחירה חופשית. ודובי, אתה צריך counselling. אני לא כתבתי "חבר" בשום מקום, אתה הכנסת את המילה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זקוק לייעוץ. אני זקוק לזכרון חדש. למישהו יש איזה צ'יפ של 128 מגה שהוא לא משתמש בו? לא הבנתי מה הבעיה - אין אפשרות לקנפג מחדש בני אדם, ולכן אנחנו עושים את הדבר הקרוב ביותר - מטילים עליהם אחריות, ומוסיפים בכך עוד השפעה על מערך קבלת ההחלטות שלהם. אם ההשפעה מספיק גדולה, הם לא יעשו יותר מה שאנחנו לא רוצים שיעשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש להאשים את הרוח בשחיקת סלע והתמוטטותו על קבוצת נופשים? הסלע נפל בגלל פעולת הרוח עליו שהיא (אגב) בחירה בלתי-נמנעת הנובעת ממבנה (גוש של אויר הכפוף לחוקי הטבע), ולכן יש להעניש את הרוח. הבחירה הבלתי-נמנעת של הסלע ליפול על קבוצת הנופשים לא נבעה משום דבר שנמצא בתוך הסלע, אלא בגורם חיצוני לגמרי, ולכן הוא לא אשם. או בעיברית - אין שום סכנה שהסלע יבחר לעשות זאת שוב, אלא אם הרוח תבחר לעשות זאת שוב. יש הרבה סיבות להאמין שרוח לא תבחר לעשות זאת שוב, בגלל שככה היא בנוייה. ולסיום, הרשה לי להמליץ לך לבחור את הרוחות ביתר קפידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הרוח אשמה. ניתן בהחלט להטיל עליה אחריות מלאה לתקרית המצערת. להעניש אותה, אני חושש, יהיה די דבילי. הרי מלכתחילה אמרתי שמטרת הענישה היא להוסיף עוד גורם למערך קבלת ההחלטות. מכיוון שדבר כזה לא יקרה אם תאיים על הרוח בעונש - הרי שאין ממש פואנטה לנסיון לאיים עליה. כנ''ל לגבי חיות, מה שמחזיר אותנו לטענותי בדיון על ניסויים בבעלי חיים אודות אי-האפשרות לבוא בחוזה חברתי עם בעלי חיים, ומכאן - אי-האפשרות לכלול בע''ח במערך מוסרי שמבוסס על חוזה חברתי שכזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניתן להטיל על הרוח את האחריות, אחריות היא נגזרת של אפשרות למניעה על ידי עונש. לכן אדם יכול להיות אחראי ואילו רוח רק גורמת. הגורם לתופעה הופך לאחראי לה אם ניתן לשנות את מהלך החלטתו על ידי עונשים או חיזוקים חיובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כמו שאני מבין את המילה אחריות, אבל זה כבר ממש לא עקרוני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |