בתשובה לאיציק ש., 15/12/06 16:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מאוד תמים. ראית את תגובה 424613? אם כבר מדברים על הגיון, ההגיון אומר שאם מתחילים את הקריירה בסטירה כשהילד הוא תינוק בן 8 חודשים - יש סיכוי גדול שתוך כמה שנים זה יגיע ליותר (במקרים מסויימים להרבה יותר) ממכה נדירה בטוסיק או שתי סטירות לחי לעיתים רחוקות. חוץ מזה שעניין "ישרות הכוונות" של החיבוק, יותר משהוא נשמע כמו ביטוי של הגיון חינוכי, הוא נשמע כמו נסיון לחפות על איזו בעיה אישית רצינית שהולכת ונחשפת כאן בכל הפתיל, ולמען האמת אין לי מושג למה ניצה בכלל התחילה עם כל זה ולמה לא שמרה את הסיפור העצוב הזה לעצמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר התייחסתי לא פעם לפערים בין התיאוריה לבין המעשה אצל ניצה- ולא רק בתחום החינוך. זו לא רק ניצה. אצל הרבה דתיים-במיוחד דתיים לאומיים- מי שלא מספיק קשוב ועירני לשפוט את המעשים, עשוי למצוא את עצמו טובע במלל מתקתק. ודאי שאת צודקת שכל המלל שלה מתמוטט כשהיא מתארת מכה קטנה לתינוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם שוכחים שלגדל שמונה-תשעה-עשרה ילדים זה עניין לגמרי לא פשוט. ניצה יכולה להתאמץ למכור, כמו נציגים אחרים של הציבור שלה, את המנטרה "ילדים זה שמחה", אבל השמחה הזאת היא עול רציני מאוד מכל הבחינות - מעשית, רגשית, כספית וכולי. לכן התערובת הזאת בתגובות שלה, של תיאורים דחוסים ומעיקים של המקרה הפרטי שלה עם הנסיונות לקלילות והדיבורים על האינסטינקטים הטבעיים וכמה שהורות יכולה להיות דבר פשוט ושמח. תחשבו על זה, עשרה ילדים! זה טבעי לאבד את העשתונות מדי פעם וזה יכול לקרות לכל אחד. הלחץ הזה, לדעתי זאת הסיבה שבמגזרים עם ממוצע ילדים גבוה למשפחה (דתיים, חרדים, ערבים) עדיין נפוצות מכות, ולא משנה אם קוראים להן "ענישה גופנית" או "הצבת גבולות", או באיזה שם אופנתי אחר. לדעתי זה לא כל כך עניין "תרבותי" או "סוציולוגי", כמו שזה בעיקר נובע מהמתחים ומקשיי ההתמודדות היומיומיים כשיש כל כך הרבה ילדים בכל מיני גילים, ובתוכם בדרך כלל גם כמה קטנים, שנה אחרי שנה. אולי אני אגיד כאן דבר לא פופולרי, אבל לדעתי צריך לקחת בחשבון את הרקע והקשיים ולהתייחס אל התופעה בהבנה. זה לא אומר שצריך לקבל ולהשלים, אבל עד שיהיה שינוי תודעתי גדול - להתייחס בהבנה ולא בהלם או בכעס או בהתנשאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם תומכים כמוך, מי צריך יריבים.... כדאי לך להכיר קצת מקרוב משפחות גדולות. אני חושבת שאחרי זה, הניתוחים הפסיכולוגיים שלך יהיו הרבה יותר רלבנטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסקר שפורסם לא מזמן בידיעות אחרונות - מתוך כלל האזרחים היהודים הסבורים שהכאת ילדים היא דבר לגיטימי, האחוזים הגדולים ביותר הם של חרדים ויוצאי עדות המזרח, ועד כמה שידוע לי - סטטיסטית, מתוך האוכלוסיה היהודית, אלה הן גם שתי הקבוצות שבהן המשפחות הכי גדולות. לשאר דברייך בתגובה זו וגם בתגובה 425956: לא הבנתי איפה התפייט (התפייטה?) המגיב ההוא, אבל למרבה הצער הורים מכים כן נותנים לילדיהם סטירות בלחיים, מבלי להבין שהסטירה במקום החשוף הזה גורמת בכל פעם ל"שוק" קטן, אפילו כשהיא חלשה. לפני כמה שנים עבדתי בעיר חרדית במרכז הארץ וראיתי במו עיני שבמשפחות גדולות החיות בצפיפות רבה, באמת יש מתחים רציניים והדבר מתבטא ביחס לילדים (זה לא אומר שלא אוהבים אותם, בוודאי שאוהבים אותם, אבל המתח עושה את שלו). המראה הכי עצוב שנחרט בי מאותה תקופה הוא מראה התנועה האינסטינקטיבית האופיינית של הילד המרים את ידיו לכיוון הפנים כשההורה המרוגז מתקרב אליו. ראיתי את זה כמה פעמים, ובלי ספק הדברים האלה קרו יותר, אולי אפילו הרבה יותר, ברגעים שאני לא ראיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את שוכחת את הקיבוצניקים, שגם להם ילדים במספר גבוה מהממוצע הארצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיבוצים יש מספר ילדים במשפחה גבוהה מהממוצע הארצי? בכמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצינות? זה חדש לי. יש לינקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון יותר בעבר מאשר היום - המשפחות של 4 ו-5 ילדים בקיבוצים, ילדיהן כבר בגילאי העשרים והשלושים. על מגמת הירידה: "בין 1987 ל-1996 הפריון הכללי (מספר הלידות לאלף נשים בגיל הפוריות) בירושלים ירד מ- 121 ל- 112. בתל אביב השיעור נע בין 65 ל- 59. בחיפה ירד השיעור מ- 65 (1987) ל- 50 בחמש השנים האחרונות. בקיבוצים ירד הפריון הכללי מ- 81 (1987) ל- 55 לערך בחמש השנים האחרונות". זה לקוח מתוך http://www.cbs.gov.il/hodaot/01_97_205.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות אחרת לנתונים של הסקר: החרדים ובני עדות המזרח- אלו שאוהבים ילדים, מבינים את ערכם ומוכנים להקריב הרבה מנוחותם ורווחתם כדי לגדל הרבה ילדים, דווקא מצדדים בשימוש באמצעים פיזיים בחינוך הילדים. האשכנזים החילוניים, לעומת זאת, שרואים בגידול הילדים עול, אלו שמביאים ילדים לעולם במינימום ההכרחי כדי לצאת מהלחצים של ההורים ומהלחץ של היצר הטבעי ואינם מוכנים לרדת ברמת חייהם ונוחותם על מנת לגדל יותר משני ילדים, דווקא הם, שאינם מבינים בערך האדיר של הילדים, מתנגדים לכך.. הפרשנות הזאת לגיטימית (ומעצבנת) כמו הפרשנות שלך מהתגובה הקודמת... לגבי המתחים שיש במשפחות הגדולות שראית בגלל הצפיפות- אני מניחה שאצל משפחות קטנות שאת מכירה, שבהן אין צפיפות, גם אין מתחים.... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |