|
אם הבנתי נכון, מדובר בשני החוקים על ביטוי "מגוון השקפות ודעות" ועל שידור "אינפורמציה מהימנה".
האם זה אומר שהטלויזיה צריכה לגרום לקתרזיס רגשי אצל צופיה?
אני לא חושב שזו פרשנות סבירה לחוק. אין שם אף מילה על הרגשות שראוי לעורר אצל הצופים. החוק משתמש באופן ברור במונחים רציונליים ("השקפות", "דעות", "אינפורמציה"). סביר שיצירת קתרזיס מצוינת לרייטינג ולמפרסמים. היא גם פוגעת באיכות הדיון הציבורי, מפני שרגשות חזקים לא ממש מאפשרים לצופה לעבד אינפורמציה מורכבת.
האם הציבור רוצה קתרזיס רגשי, או פרשנות אינטליגנטית? כמובן שאין לי מושג, אבל הטענה שלי היא לא שאסור לעורר רגשות חזקים אצל הצופים, אלא שהרגש צריך לסייע להעברת אינפורמציה כלשהי. אם יש דרמה, היא איננה צריכה להיות מטרה כשלעצמה, אלא כלי ליצירת תובנות, כמו אצל מחזאי טוב.
כשיש דרמה ואין תובנה, מקבלים אסקפיזם טהור - שאין טעם להאדיר אותו ולומר שהוא תשובה לרחשי ליבו של הקהל. זה פשוט אסקפיזם, בין אם מדובר בשידור חי מתמשך של לכידתו של בני סלע, או באופרת סבון. זהו ז'אנר מכובד, אבל הוא לא דומה כל כך למטרות שמזכיר החוק.
|
|