 |
אדלר היה ראש לשכת הפרסום הממשלתית, ישב על תקציב של מאות מיליונית ציבוריים, והחליט באופן אוטונומי באיזה כלי תקשורת הוא ישקיע את המליונים. הוא לא היה צריך תחרות עם אף אחד. כלי תקשורת ידעו שאם הם לא יתיישרו עם האג'נדה שלו הם לא יקבל פרסומים ממשלתיים.
אני חוששת שעם הסתלקות פטרונו מהזירה הוא איבד את הג'וב ומגע הקסם שלו כבר לא זוהר כל כך...
לגבי התנהלות של חברות מסחריות-שמעתי זאת בראיונות של עתונאים ששינו להם את התחקירים וכו' בהתאם לאנטרסים של חברות אבל אני לא זוכרת מקורות מדוייקים, ואין לי זמן לחפש אותם.
אבל בא נשתמש בהיגיון פשוט: האם אתה מאמין שאפשרי שמעריב יפרסם תחקיר ממצה ומעמיק על ההתנהלות הקלוקלת של ראשי חברת החשמל, ויום למחרת החברה תפרסם בו הודעה על כפולת עמודים המסבירה לקהל עד כמה היא משרתת את הציבור בצורה מיטבית (ולכן אסור להפריט אותה..)? - על ידי צורת המחשבה הזאת הבנתי למה בעצם מוצאת חברת החשמל צורך לבזבז כל כך הרבה כסף על פרסומות, כגון שקע תקע וכו' כאשר היא בעצם מונופול- וממילא אין לה צורך להתחרות באף אחד. כך היא אמנם יוצרת תדמית חיובית לעצמה בציבור, אבל יותר חשוב, היא יוצרת מנוף כוח על אמצעי התקשורת. על ידי הכסף המושקע בפרסומות היא יוצרת אינטרס של בעלי העיתון לשמור על יחסים תקינים אתה ולא לקלקל אותם על ידי כתבות חטטניות מידי... זו לא קונספירציה- זו מחשבה כלכלית פשוטה.
לגבי היכולת של בני האדם לדעת מה האינטרס שלהם- הם בוודאי אלו שקובעים הכי טוב מהו האינטרס המיידי שלהם. העניין הוא שיש גם דברים שחשובים לטווח הארוך. לעיתים קרובות האינטרס המיידי פוגע באינטרסים ארוכי הטווח (זה טעים עכשיו אבל זה משמין לטווח הרחוק, זה כיף להתבטל עכשיו אבל בלי בגרות אי אפשר לעבוד בעבודה מכניסה וכו') תקשורת, שהיא גם גורם מחנך, כפי שהסברתי קודם- מבוססת על סיפוק צרכים מיידי. לכן יכול להיות מצב בו היא פוגעת באינטרסים ההשרדותיים של הציבור, קרי האינטרסים של הטווח הארוך, ובכל זאת להמשיך להתקיים ולזכות ברייטינג גבוה, ולהמשיך בעצם לחנך את הציבור שלא לשרוד (מה שמתרחש כבר עכשיו באופן מעשי...).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש