בתשובה לנועה ו, 09/12/06 18:57
על הסובלנות 423655
האייל האלמוני • בתשובה לנועה ו שבת, 9/12/2006, 20:01
ספרי נא.
על הסובלנות 423675
נועה ו • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 9/12/2006, 23:04
את הסיפור המאלף ראיתי מודפס ע"ג אחד מהעלונים שמופצים בבתי כנסת וכיו"ב. בעלון הספציפי נתקלתי זרוק בתחנת אוטובוס. חיפוש בגוגל מגלה שהוא נפוץ למדי בגרסאות שונות‏1.
מעשה בחייל שנסע באוטובוס וקשר שיחה עם בחור ישיבה. בחור הישיבה השפיע עליו להתחזק. החייל השתכנע, ותהה מאיזו מצווה להתחיל.
"תתחיל מהנעל שאתה נועל בבוקר. תנעל קודם את נעל ימין ואז את נעל שמאל".
החייל התחיל להקפיד לנעול קודם את נעל ימין, אבל לפעמים שכח. בכאלה מקרים היה חוזר לאוהל, חולץ את הנעליים, ונועל שוב בסדר הנכון. עקב כך היה מאחר למסדר, ולא פעם ננזף ואף נענש.
בוקר אחד קם החייל למסדר, התלבש ונעל נעליו, ולפתע נזכר שלא נעל אותן בסדר הנכון. חזר לאוהל, נעל שוב, ואיחר למסדר.
"שוב איחרת!?" נזף בו המפקד, "נמאס כבר מהאיחורים שלך. לא תשתתף באימון היום ותעלה למשפט!".
החייל התאכזב מרה. היום יתקיים אימון מיוחד ויטוסו במסוקים!

כל חבריו עלו על המסוקים, הוא נשאר בבסיס, נשפט ונענש, אך כולם נספו באסון והוא נשאר בחיים.

וכעת ילדים, הואיל ורובכם (כולכם?) שירתתם בצבא, אימרו נא מה פגום בסיפור, ומה מוכיח שמי שהמציא אותו לא שירת יום אחד בצבא, וכנראה גם לא שומע רדיו / רואה טלויזיה / קורא עיתונים חילוניים?

‏1 חייל שנסע באוטובוס. חייל שנסע בטרמפ עם חרדי. חייל שהשתכנע לעשות שבת עם חסידים.
על הסובלנות 423678
האייל האלמוני • בתשובה לנועה ו שבת, 9/12/2006, 23:27
אסון המסוקים לא היה קשור לאימון.
(אחלה סיפור. מעניין מה עשה אותו חייל עם השינה על צד ימין).
על הסובלנות 423703
נועה ו • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 10/12/2006, 1:46
(אני חושבת שהוא לא הספיק להגיע לזה. הוא התמקד בסדר נעילת הנעל).

__________________
שזה, אגב, חוסר אחריות משווע מצד תלמיד הישיבה.
הנה חייל, שמחרף את נפשו ועלול, לא עלינו, למות ולהגיע לשערי שמים וליתן את הדין על מעשיו בעולם הזה.
ישאלו אותו, מה עשית בחייך בעולם?
אם תלמיד הישיבה היה מציע לו לקיים מצווה רצינית יותר, היה בידיו להגיד: הנחתי תפילין. התפללתי שחרית. שמרתי שבת. שמרתי כשרות.
אבל מה יהיה לו להגיד (חוץ ממצוות ישוב הארץ שבידו, ואולי הצלת נפש מישראל בעצם היותו חייל קרבי), הקפדתי לנעול את נעל ימין לפני נעל שמאל?
על הסובלנות 423746
האייל האלמוני • בתשובה לנועה ו יום א', 10/12/2006, 12:41
נו, זה בדיוק הרעיון: שהוא דחה את בואו לשערי שמיים כדי שיספיק אולי לומר גם שחרית...
על הסובלנות 423679
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לנועה ו שבת, 9/12/2006, 23:32
אם זה באמת בגלל שאסון המסוקים לא היה קשור לאימון, מה הקשר לשירות בצבא? אפשר לשרת בצבא ולא לדעת באיזה הקשר היה אסון המסוקים.
על הסובלנות 423695
נועה ו • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום א', 10/12/2006, 0:21
גם אם זה היה אימון, לא שוללים מחייל אימון בגלל שסרח. תפקוד היחידה כולה עלול להפגע מכך. בטח ובטח לא אימון שמתקיים פעם ב-.
על הסובלנות 423706
איציק ש. • בתשובה לנועה ו יום א', 10/12/2006, 5:45
הסיפורים האלה הם חלק מהתרבות הדתית- מאד נפוצה אצל החסידים, אבל היום כולם למדו מכולם וש''ס ''חסידית'' לא פחות. שיטת ה''צ'יזבט'' וסיפורי הצדיקים אבל בחברה החרדית-דתית. לצ'יזבאט לא היו השלכות מיסיונריות כמו לשיטה הזאת בימינו.
נתקלתי בהרבה סיפורים מסוג זה ושמעתי מש''סניקים וחרדים הרה מהם. נדמה לי שסיפורים אלה הפכו לחלק חשוב בדרשות שלהם.
על הסובלנות 423858
אורי פז • בתשובה לאיציק ש. יום א', 10/12/2006, 23:41
נכון, הרי רק על זה הם חושבים כל היום...
על הסובלנות 423711
יהונתן אורן • בתשובה לנועה ו יום א', 10/12/2006, 8:01
אני לא יודע מה פגום בסיפור מבחינת הצבא, אבל ברור שהוא בולשיט מבחינה דתית. נעל ימין ונעל שמאל? אף דתי לא יקנה כזה סיפור.
על הסובלנות 423714
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה ליהונתן אורן יום א', 10/12/2006, 8:11
למה לא?
על הסובלנות 423719
יהונתן אורן • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום א', 10/12/2006, 8:30
זאת לא מצווה (מקסימום הנהגה, מידת חסידות או אחת ההגדרות האלו), וזה בטח לא הדבר שדתי ימליץ לחילוני להתחיל ממנו. יש איזה תרי''ג מצוות אחרות להתעסק איתן.
על הסובלנות 423724
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה ליהונתן אורן יום א', 10/12/2006, 9:13
זהו, שאני לא לגמרי בטוח. יש דתיים בקהל שיאמרו לנו עם מה הם ממליצים להתחיל?

(אל תשכח שלפחות חלק מהתרי"ג הללו החייל כנראה מקיים, אלא אם הוא רוצח גם בשעות הפנאי שלו)
על הסובלנות 423870
אורי פז • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום א', 10/12/2006, 23:54
>> " יש דתיים בקהל שיאמרו לנו עם מה הם ממליצים להתחיל?"

כל השומר את השבת – כאילו קיים את כל התורה כולה, כי הוא מודה בכך בקיומו של בורא לעולם ולאדם.
על הסובלנות 423875
כרמית • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום ב', 11/12/2006, 0:02
מעשה בנכרי אחד, שבא לפני שמאי ואמר לו, גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל. גייר אותו הלל ואמר לו: מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. זוהי כל התורה כולה. ואידך פירושא זיל גמור.

(לא נראה לי שאני עונה על הקריטריונים של "דתיה בקהל", אבל נזכרתי פתאום בסיפור הזה מהגמרא.)
על הסובלנות 423878
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לכרמית יום ב', 11/12/2006, 0:07
גם את וגם אורי עניתם תשובות יפות ומוכרות. הבעיה היא שלכי תשכנעי מישהו להתחיל מזה אם הוא לא עושה את זה כבר עכשיו. לי נראה יותר פשוט להתחיל מהשטות של הנעליים.
על הסובלנות 423879
כרמית • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום ב', 11/12/2006, 0:09
אני לא מהמשכנעים, בפרינציפ. אני רק מספרת סיפורים :)
על הסובלנות 423881
אורי פז • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום ב', 11/12/2006, 0:14
בא ותסביר לי מנקודת המבט התועלתית שלך, כצופה מהצד, למה מביאה "השטות של הנעליים"? לאיזו התקדמות רוחנית-דתית המנהג החסידי הזה מוביל בדיוק? (זאת בשונה משמירת שבת או אהבת האדם).
על הסובלנות 423883
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לאורי פז יום ב', 11/12/2006, 0:19
"התקדמות רוחנית-דתית"? זה מביא להתקדמות ביכולת להקפיד על שמירת חוקיים שרירותיים ותמוהים מתוך שכנוע עצמי שזה הדבר הנכון לעשותו.
על הסובלנות 423884
אורי פז • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום ב', 11/12/2006, 0:22
היהדות שאני מכיר לא מכוונת לכך. לכל מצווה ומנהג יש טעם היגיוני וסביר העומד מאחוריהם. זה לא כזה אוטומט מתרגל.
על הסובלנות 423886
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לאורי פז יום ב', 11/12/2006, 0:25
טוב שיש גם יהדות כזו.
על הסובלנות 423903
איציק ש. • בתשובה לאורי פז יום ב', 11/12/2006, 5:48
מדהים לקרוא את הסיום שלך: "זאת בשונה משמירת השבת או אהבת האדם". מה הקשר בין אהבת האדם ובין הדברים שאתה כותב באייל?
הייתי אומר שאצלך רואים הרבה שנאת האדם. אם באמת אתה מאמין באהבת האדם, אז כנראה המילה "אדם" מצטמצמת ליהודים -חרדים.
על הסובלנות 423902
איציק ש. • בתשובה לכרמית יום ב', 11/12/2006, 5:43
אני חושב שהזכרתי את הסיפור הזה לניצה יותר מפעם אחת.
על הסובלנות 423907
האייל האלמוני • בתשובה לאיציק ש. יום ב', 11/12/2006, 8:30
אני חושב ששכחתי את המפתחות בתוך האוטו.
על הסובלנות 424038
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 11/12/2006, 20:30
אוי ואבוי.
על הסובלנות 424039
דורון הגלילי • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 11/12/2006, 20:32
למענך, אני מקווה שלא נעלת אותו.
על הסובלנות 423716
נועה ו • בתשובה ליהונתן אורן יום א', 10/12/2006, 8:17
לא, זה דווקא מופיע בקיצור שולחן ערוך, שהוא ספר שנמצא בכל בית.
אבל בניגוד למצוות אחרות, הבה נאמר שלא על זה מושתת בית יהודי.
על הסובלנות 423721
יהונתן אורן • בתשובה לנועה ו יום א', 10/12/2006, 8:30
אז מה אם זה מופיע בקצש"ע? זאת הנהגה, לא מצווה. היהדות לא בנויה מאוסף של מצוות ואיסורים, אלא מהרבה דרגות ביניים (חסד, צדק, צדקה, משפט, לפנים משורת הדין, רוח חכמים נוחה הימנו, נקרא רשע וכולי).
על הסובלנות 423744
ברקת • בתשובה לנועה ו יום א', 10/12/2006, 12:16
מה בעצם המצווה כאן? מה הנימוק לנוהג כזה? לי זה נשמע השפעה של אמונה טפלה ותו לא.
על הסובלנות 423769
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום א', 10/12/2006, 15:11
נובמת. ''השפעה של אמונה טפלה'' ממש תדהמה
על הסובלנות 423771
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום א', 10/12/2006, 15:12
מה את מדברת? שמאל זה הצד של הסטרא אחרא או משהו.
על הסובלנות 423851
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום א', 10/12/2006, 22:30
''לפי שמצינו שהימין היא חשובה בתורה, לענין עבודה, ולענין בוהן יד ובוהן רגל של מילואים ושל מצורע, ולענין מצות חליצה. לכן בלבישה, וכן בשאר דברים, לעולם יקדים של ימין לשל שמאל, ובחליצת המנעלים ושאר בגדים יחלוץ של שמאל תחלה (שזהו כבודה של ימין).

ואך לענין קשירה, השמאל חשוב יותר, מפני שקושרין עליו את התפילין. ולכן כשצריך לקשור, יקשור של שמאל תחלה, כגון מנעלים שיש בהם קשירה, נועל של ימין ואינו קושרו, ונועל את של שמאל וקושרו, ואחר כך קושר של ימין, וכן בשאר בגדים''

(קיצור שולחן ערוך, סימן ג' סעיף ד').
על הסובלנות 423861
אורי פז • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 10/12/2006, 23:45
מדובר בנוהג חסידי.
על הסובלנות 423852
כרמית • בתשובה לברקת יום א', 10/12/2006, 22:36
אם זכרוני אינו מטעני, הדין נובע מהרעיון שכל מעשה של היהודי המאמין צריך להיעשות מתוך כוונה ומחשבה, אפילו הדברים הפעוטים כמו נעילת נעליים ושריכת שרוכים. אם שמים לב איך נועלים נעליים, קל וחומר שצריך לשים לב איך מדברים לזולת, איך מתנהגים, וכו'.
על הסובלנות 423859
רון בן-יעקב • בתשובה לכרמית יום א', 10/12/2006, 23:41
יש גם עניין של מידת הדין (ימין) והחסד (שמאל). הוריי הורא.
על הסובלנות 423946
ברקת • בתשובה לרון בן-יעקב יום ב', 11/12/2006, 13:11
תודה לך, לכרמית ולאלמוני.
על הסובלנות 423947
ברקת • בתשובה לכרמית יום ב', 11/12/2006, 13:11
זה מזכיר את הסיפור על בעל הזקן ששאלו אותו אם בזמן השינה הזקן שלו מעל או מתחת לשמיכה.
על הסובלנות 423949
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום ב', 11/12/2006, 13:14
ו...:
על הסובלנות 423981
ערן בילינסקי • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 11/12/2006, 14:45
הוא לא זכר כיצד הוא נוהג לעשות, ואז בלילה הוא לא הצליח להירדם כי כל הזמן תהה אם הוא צריך לשים את הזקן מעל השמיכה או מתחתיה.
על הסובלנות 423987
ראובן • בתשובה לערן בילינסקי יום ב', 11/12/2006, 14:52
ובפרץ של אינסומניה הוא גילח את הזקן?
על הסובלנות 423994
האייל האלמוני • בתשובה לערן בילינסקי יום ב', 11/12/2006, 15:22
עצוב כמה שזה נכון...
על הסובלנות 423731
דורון הגלילי • בתשובה לנועה ו יום א', 10/12/2006, 9:53
למרות ששירתתי בצבא, אני לא יודע מה פגום בסיפור (פרט לאינטואיציה שלי שמונעת ממני לקבל אותו).
אי שם באמצע שנות השבעים (76-77 אאל"ט) התרסק מסוק מדגם "יסעור" בשעת אימון של יחידת צנחנים בבקעת הירדן ("אסון הנ"ד"). 54 חיילים נהרגו. אז מי שכתב למטה על אסון המסוקים שלא היה במהלך אימון מתייחס לאסון הלא נכון. מה לעשות ואסונות מסוקים היו יותר מאחד.
גם מי שחושב שהמשפט ייערך בערב, או בסוף השבוע, אבל לא יפתור את החייל מהשתתפות באימון, אולי צודק בכללי, אבל היו דברים מעולם, בעיקר באימונים "נחשבים" (או "נחשקים". יש גם כאלה).

סתם סיפור אנקדוטאלי (גם הוא משנות השבעים, מה לעשות) שאולי לא מעיד על כלום, אבל בכל זאת.
היה חייל בגדוד הנח"ל המוצנח, אשר היה ידוע כחייל בעייתי במיוחד. במהלך קורס צניחה הבחור עלה למד"צים על העצבים עד כדי כך, שהוא קיבל עונש לא לצנוח. (מה שלא מנע ממנו לצנוח - הבחור היה עטור זקן עבות, ופשוט גילח את זקנו לפני העליה למטוס, וכך חמק איקוגניטו למטוס).
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות