|
אלו הן הכללות שודאי מבוססות על מצב אמיתי, אבל אינן יותר מהכללות. ככאלה הן גורמות עוול לרבים שאינם מחזיקים במסורת הזאת. פעם לפני שנים,ראיתי תכנית בערוץ 33 שעסקה בענייני כלכלה. ישבו שם בכיר אוצר לשעבר, אחד מ"ראשי המשק", ליאורה מרידור, אריאל הלפרין ועוד שני עיתונאים. הם תקפו את הקיבוצים על שהם מבצעים הפרטות ואינם שומרים על השוויון. התיאור החל לחפוף כמעט סטראוטיפים אנטישמיים. מי שלא שם לב לסיטואציה ההזויה הזאת היה יכול להתרשם ולמחזר את טענותיהם- והיו שעשו את זה. בכל אופן היתה מידה עצומה של חוצפה בהטפות המוסר של אותם אנשים, שמיקסום רווחים והפרטות היו מרכז חייהם. אריאל הלפרין היה היחיד שאיזן את התמונה, בהיותו ראש מטה ההסדר ומכיר מקרוב את האנשים השונים שגרים בקיבוצים. אני יודע שיש בקיבוצים מעסיקים גרועים ורודפי בצע- יש גם הרבה לא כאלה. לידיעת כן, בוס: האידאלים של ברל היו בעיקר בערים; הקיבוצים בזמנו התקיימו רק על עבודה עצמית. מדוע אינך משווה את החברה הישראלית לעומת האידאלים של ברל? כל המדינה שלנו השתנתה כולל אזרחיה מהקיבוצים. באיזו זכות אתה מבקש מהם להשאר מוצג מוזאוני?
|
|