בתשובה לג. שמעון, 02/05/00 1:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, לגבי הסיפור על הילל הזקן וגרשום שלום, מי שאמר "אני איני כל כך חכם. עליך לקרוא את ספריי", הוא גרשום שלום שאותו ציטטתי. לא אני. אני לא כתבתי ספרים. קטונתי מלהשוות את עצמי בצורה איזו שהיא לא לשני, בודאי לא לראשון, והבאתי את הסיפור רק כדי להדגיש את הקושי שלי להגדיר באיזה שהוא משפט כללי בודד מה אני רוצה להעביר. הבאתי את הסיפור הזה, כי הדילמה הזאת בכל זאת נזכרה גם שם, וזה אפשר לי להוסיף קצת "צבע" לדבריי, אבל העובדה שהבנת שניסיתי להשוות את שני האישים האלה אלי, ממש גורמת לי מבוכה, וכנראה שדבריי בכל זאת לא תמיד כל כך בהירים. אשר לעניין ה"תזה", הרבה יותר קל לי לדבר על מושג כזה כשאני מתייחס לתזות מתחומי המדעים המדויקים או מהתחום שלי: הנדסה. בעניינים שבהם אני דן כאן, הדבר הרבה יותר מסובך בגלל המורכבות, והאמת היא שבתחומים שמחוץ למדעים המדויקים כל יציאה עם איזו שהיא "תיזה", יש בה בעיני לפחות שמץ של חוצפה. אתה אמרת שהתיזה שלי היא שבית המשפט מנסה "לממש את האידיאולוגיה השמאלנית שלו וכו'…" לא הייתי מעז לומר משפט כזה. מה זאת אומרת "לממש" ? זה נשמע כאילו השופטים קמים בבוקר ומיד מתחילים לחשוב איך "יממשו" היום. לו קראת בעיון את דבריי היית חייב להבחין שלא לכך התכוונתי. בודאי לא מדובר כאן במשהו מתוכנן, אלא בדבר שהוא די אנושי, משום שבהחלטותיהם של השופטים באים לידי ביטוי השקפותיהם הכלליות והערכיות, לא דווקא בעניינים פוליטיים אלא בכלל. בפסקי הדין של בג"ץ, במיוחד בפסקי הדין המפורסמים, ההשקפות הפרטיות של השופטים באות לביטוי יותר מאשר בערכאות נמוכות שדווקא שם החוק הכתוב יותר משפיע, בגלל ההבדלים באופי הנושאים שמובאים לשפיטה. לכן הפתרון שהצעתי היה לגוון את ההרכבים שעוסקים בשאלות כאלה, כך שישקפו יותר את הדעות בצבור. כפי שהסברתי המקרה של יער שקד אינו מיצג מאבק בין שמאל וימין, אבל, לדעתי, בית המשפט שגה כאן שגיאה חמורה. הסיבה ש"הצליח" לשגות כך היא, לדעתי, הפחד המוגזם שלו, שהוא יגרום לאיזה שהוא נזק בתהליכי השלום. אבל זאת בודאי רק השערה, ואי אפשר בכלל להוכיח דבר כזה. איני יכול להיכנס לתוך ראשו של השופט ולהבחין שם בדברים, לא במודע, ובודאי לא בתת מודע (שאף הוא יכול להשפיע על החלטות בן אנוש). לעומת אי יכולתי מתוך הגדרה להוכיח את ההשערה הנ"ל, הרי לגבי דברים אחרים שאתה משום מה נטפל אליהם, וטוען שאין לי הוכחות לגביהם, המצב הרבה יותר פשוט, וניתן להוכחה. פרוטוקול הישיבה האחרונה של בית המשפט בעניין יער שקד נמצא בידי. בפרוטוקול הזה לא מופיע שום דבר שהשופטים אמרו. זאת עובדה. האם זה נראה לך הגיוני שחברי שנכח שם, יגיד שהשופטים דברו למרות שלא עשו זאת ? ואם אינך מאמין לנציג צד אחד האם גם לנציגי הצד השני שאומר בדיוק את אותם הדברים לא תאמין ? ישנו מסמך שאותו ראיתי במו עיני, ושסיפרתי עליו, של הצבא לפיו בית המשפט ביקר בישיבה הנ"ל בחריפות את העותרים. איך ביקרו אם לא דיברו ? השופטים הם אלה שביקשו מהעותרים למשוך את עתירתם, והדבר נעשה מיד אחרי שהפרקליט הזכיר את ההסכמים המדיניים ואת שאלת הדחיפות. זאת עובדה שאיש חוץ ממך אינו מכחישה. בפרוטוקול הרשמי של בית המשפט לא מופיע שום דבר שהשופטים אמרו. זאת עובדה, ואם תרצה, אוכל לשלוח לך את הפרוטוקול כדי שתווכח בעצמך. איך אתה מסביר את העובדות האלה. מה ה"תזה" שלך ? בנוסף לביקורת שלי על השיטה, שגורמת לחוסר איזון בגלל היותם של השופטים שייכים לקבוצה שאינה אופיינית לכלל הציבור, יש לי לפעמים גם ביקורת עליהם עצמם. זה קורה כשההחלטות (ובמקרה של יער שקד, אי ההחלטה, והצורה בה התקבלה) על פניהן נראות בלתי הגיוניות. אין כאן תזה. אם בקרתי את ההרכב ברשות השופט שלמה לוין בקשר ליער שקד, הביקורת היא לגוף העניין עצמו. לא טענתי שזה אופייני. הביקורת היא על ההרכב המסוים הזה ובקשר לעניין המסוים הזה. כך הוא הדבר לגבי ההשוואה בין פסקי הדין בקשר לאלוני ושניצר, שתיארתי למטה, ואני מתפלא שאיש לא הגיב על דבריי, ואני רוצה לנצל הזדמנות זו ולחזור עליהם בקיצור, וגם להוסיף משהו. הוצאתי מהאינטרנט את שני פסקי הדין האלה מאתר בתי המשפט, ואתה יכול לעשות כך בעצמך כדי לבדוק אותי. שני פסקי הדין נכתבו בידי מי שעמד בשני המקרים בראש ההרכב, תיאודור אור. אור, בפסק הדין האחרון (אלוני) טורח להסביר את ההבדל בין שני המקרים, שבגללם פסק הדין שלו היה שונה. הוא עושה זאת ע"י תיאור פסק הדין הראשון בצורה, הייתי אומר, בלתי שלמה כפי שאני מסביר למטה. בנוסף למה שכתבתי שם אני רוצה להוסיף שמאחר שאור טוען עכשיו (ולא בפסק הדין המקורי) שעניין ועדת האתיקה העיתונאית שלא הובאה בפני ועדת הפרס הוא החשוב, ולא אי הבאת עצם המאמר בפניהם, יש משקל רב לדברים שאמר השופט השלישי - טירקל בפסק הדין האחרון. הוא מביא שלשה תיקים ובהם נזיפות שנזף בית המשפט העליון בכבודו ובעצמו באלוני, ושלא היו בפני ועדת הפרס. (למרבה הצער אין הוא עוסק בעניין שניצר ואינו עושה את ההשוואה, ומצטרף לשופטים האחרים מבלי להתייחס להשוואה הזאת מנימוקים סבירים ונכונים, לדעתי, לגופו של עניין, אך תוך התעלמות מהתקדים ) . אם אותו עניין ועדת האתיקה הציבורית כה חשוב לענייננו האם דברי בית המשפט העליון בכבודו ובעצמו פחותים בערכם ? חבל שטירקל עצמו (גם כאן יש לי השערה מדוע. אבל ממש אין הוכחות ולכן לא אוסיף) לא עשה את ההשוואה עם פסק הדין בעניין שניצר. לו היה עושה, אולי היה מגיע למסקנה הפוכה משל אור. לצערי אין אפשרות להשיג באינטרנט את פסקי הדין שבהם ננזפה אלוני, משום שיצאו לפני שהתחילו למחשב את פסקי הדין. כדי להשיגם דרוש מאמץ שאני מתעצל לעשותו כרגע, אבל אני מניח שלו היו בידי הייתי יכול למלא עוד עמוד או שניים, בביצוע שקילה בין ערכם ובין ערכה של נזיפת ועדה האתיקה העיתונאית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דב שלום! אני חושב שבשלב זה בדו-שיח שלנו יכול כל אחד משנינו להעריך נכונה את עמדותיו של רעהו, את התוקף של טיעוניו וגו', ולכן אני מציע שנעצור כאן בכל הנוגע ליער-שניצר-אלוני. יש נקודה קטנה (גדולה) בתשובתך שאני מוצא לנכון להשיב עליה והיא נוגעת לעניין היכולת לנסח תיזה. תזות אינן שייכות לתחום המדעים המדוייקים בלבד אלא גם למדעי הרוח. להלן הגדרת המילה תיזה ע"פ מילון אבן שושן: תיזה [יוונית: thesis שימה, הנחה] הנחת יסוד, משפט או רעיון מרכזי שאדם מציג לעיון ומנסה לפתחם ולהוכיחם. במאמר התיזה היא הרעיון המרכזי כל השאר הן עובדות, ראיות, טיעונים וגו' הבאים לבסס אותה. מובן שפיתוח המאמר "מעבה" את התיזה ומוסיף לה ניואנסים ודקויות למיניהן אבל עדיין תמיד אנחנו רוצים לדעת להבחין בין היער (התיזה) לעצים (הראיות, העובדות וגו') ולהשתדל להימנע ממצב שבו מרוב עצים לא רואים את היער. בברכה, ג. שמעון |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |