 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני 11 שנה עברתי תאונה קשה ביותר בבית החולים כשהייתי נטול הכרה מורדם ומונשם חשתי כי אני מתעורר הבטתי בתוך גופי וראיתי את צינור הטובוס תקוע לי בגרוני.מייד אחר כך יצאתי מגופי הבטתי מלמעלה ראיתי את גופי המת את תנוחתו את הרופא ואח ואבי שעמד בפינה(בתוך מעלית לחדר הניתוח) שמעתי כיצד הרופא אומר לאח שהם מאבדים אותי ואת תחילת פועולות ההחיה ראיתי את אבי מתחיל לבכות טבל אני כבר לא התענינתי ויצאתי למרחב פתוח שומע רואה חש ככל אדם רגיל מהתחלה מעל אדמה חומה וצחיחה שם לא הרשתי בטוב ומיד באופק אור כחול שכה שהתקרבתי אליו התחלתי להרגיש אושר שאין להסבירו מייד בהיכנסי לאור הכחול חשתי כי הגעתי למקור בשמחה החדווה הרגשתי בשיכרון חושים של טוב ומלאות ואושר שאין לתארו ואז חשתי כי מנסים להחזיר אותי ניסתי להתנגד אבל לא יכולתי כמו שואב אבק נשאבתי לגוף חזרה לתוך האפלהץ התעוררתי אחר שלושה ימים בטיפול נמרץ נשמתי.אנני זוכר דבר על החודש הראשון בבית החולים אולם את המקרה זכרתי היטב ואף סיפרתי לרופא שהיה איתי במעלית והוא אמר כי הוא כמעט משתין בתחתוניו עקב זאת שצינתי כל פרט שהתנהל במעלית. רצוני לומר כי אנני אדם דתי לא אז ולא היום. אך ברור לי כי אנו ממשיכים ומשאירים את האריזה באדמה הלקח שלי מכל הסיפור והתחושות שחוויתי מביא אותי למסכנה כי הדבר החשוב ביותר הינו היחס בין אדם וחברו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בהזדמנות זו: אני ממליץ על "מעבר" של קוני וויליס. די כבד אפילו יחסית ל"ספר יום הדין" שלה, וכנראה ארוך וחוזר על עצמו מדי (וכל החלק האחרון די מיותר), ובכל זאת אני יצאתי ממנו בהרגשת "וואו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ספר נהדר, אם כי יש לי הרגשה שעורך ''אכזרי'' היה יכול לעשות ממנו יצירת מופת. כמו למשל ''ספר יום הדין''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |