 |
לפני כעשרים וחמש שנה , בהיותי מג"ד במילואים, אך גם בעל טנדר, נקלעתי למצב אבסורדי. בשעת חירום אמור הייתי להביא את רכבי (ביחד עם עוד מאות בעלי רכבים), למקום ריכוז, שם לעבור תהליך ארוך של המתנה וקליטה, ולאחר מכן להגיע איכשהו למקום הגיוס של גדודי, לאחר איבוד זמן יקר שבו הגדוד נאלץ להתגייס בלעדי (וגם בלעדי פונקציונרים אחרים שהיו אף הם תקועים בנקודות הגיוס של רכביהם). ואבסורד גדול יותר: הגדוד שלי היה אמור לקבל ממילא מספר כלי רכב אזרחיים שגויסו. מצב זה גרם לי ליזום בדיקה מעמיקה מול הגוף בצה"ל המטפל בנושא גיוס כלי רכב והיו כמה הישגים (למשל אפשרות הצמדת רכב ליחידת בעל הרכב). מאז זרמו מים רבים והתברר כי יש מידה רבה של אנאכרוניזם בגיוס רכבים אזרחיים, וכי החסכון הנובע מכך מוטל בספק לאור הנזקים,הפגיעה במשק וההוצאות הכרוכים בכל התהליך המסורבל הזה.
כל הנושא של "שעת חירום" הינו עלה תאנה להרבה עוולות, כולל הפקעות קרקע פרטית ופגיעה בזכויות אזרח אחרות והגיע הזמן להעביר את המושג הדרקוני הזה מן העולם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש