|
מובן שגם במקרה של זוגות הטרוסקסואליים ההתפרקות תפגע בילדים אם הקשר ביניהם לבין ההורים החורגים היה טוב וממושך. וילדים אינם מאבדים את היכולת להיקשר נפשית בגיל שנתיים. אבל: א. מקרים כאלה הם בודדים ביותר: זכור שמדובר על שני אנשים - אשה וגבר - ששניהם מתגרשים פעמיים (פעם מבן/ת הזוג שממנו הילד, ופעם מן ההורה החורג). ששניהם מתחתנים בפעם השנייה בזמן שילדם המשותף קטן למדי. והילד הזה נמצא במשמורת משותפת. כל אחד מהפרטים הללו מצמצם מאוד את מספר המקרים שעונים עליו. ב. הורה *חורג* בד"כ מגיע למעמדו זה באמצעות הקשר המקורי שלו עם בן/ת זוגו. גם אם יחסיו עם הילד טובים במיוחד מלכתחילה, סביר שמחויבותו אליו, ברוב המקרים, תהיה קצת שונה משל הורה ממשי, בפרט אם הוא מגדל אותו מראש במשמורת משותפת, ומעולם לא חווה את גידולו המלא. וגם: ברוב המקרים הורים לילדים קטנים הם אנשים צעירים, וסביר שיילדו ילדים נוספים. כך ששוב, המחויבות לילד החורג מהמשמורת המשותפת תהיה שונה במקצת מזו שאל הילד הביולוגי הגדל אצלם ברציפות. כל אלה ישפיעו בהכרח על עוצמת הזיקה בינם לבין הילד. לעומת זאת, הורים מהסדר כזה שתיארתי לזוגות חד מיניים צריכים להיות מחויבים לילדיהם עמוקות כדי להביאם בכלל לעולם, משום שהתהליך הכרוך בכך אינו פשוט ואינו מקרי ודורש מהם מאמץ ניכר בהרבה.
|
|