בתשובה לאסף ארצי, 22/11/06 18:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה במידה מסוימת מניח את המבוקש: אתה מניח שהמטרה מוגדרת מראש כהולדת וגידול ילדים, וממילא כל מי שאינו מסוגל לכך - אין טעם בנישואיו. אם אתה קובע כך עליך להסביר מדוע החברה מאפשרת לזוגות שאינם יכולים להביא ילדים מטעמי גיל או מטעמים רפואיים להתחתן, ואולי גם מדוע היא מרשה למי שאינם נשואים להביא ילדים. העובדה שהחברה נוטה להתערב במשהו רק מתארת את המצוי, אבל היא לא מסבירה מדוע מצב כזה הוא גם רצוי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נישואין אינם תופעת טבע, לא צריך לנחש מה מטרתם, כל אבא שממלמל 'מה עם הנכדים שלי?' יכול להבהיר לך למה נועדו נישואין. אבל, כמו מערכות רשמיות אחרות, גם מערכת הנישואין חרגה ממטרתה, ולכן נערכים נישואין כדי 'למסד את האהבה', או כדי ליצור קשרים חברתיים\כלכליים\פוליטיים, ואף כשעשועון טלוויזיה. אני לא יודע אם רצוי שהחברה תתערב. שאלת אם הנישואין הם עניין בין שני פרטים או שגם גורם סמכות מעורב, ועניתי שהחברה והמדינה מתערבות בנישואים בגלל ש'טיפוח דור העתיד' נחשב עניין המצדיק התערבות ציבורית. לפעמים ההתערבות רצויה ולפעמים מפריעה, נראה לי שהיא בלתי נמנעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שממלמל האבא אינו מעניין אותי. האבא ישמח בנכדים גם ללא חתונה (לפחות אם הילד מעל גיל מסוים). כיוון שאין צורך בנישואין כדי להביא ילדים ואין צורך להביא ילדים כדי להצדיק נישואין, הקשר בין השניים אינו חזק במיוחד. התפישה "ילדים=נישואין" היא תפישה נוצרית בבסיסה; בנצרות ילד שנולד מחוץ לקשר נישואין פורמלי הוא ממזר. ביהדות לגמרי לא. כמו כן, בנצרות חתונה היא ענינה של הכנסיה: גבר ואשה אינם יכולים להתחתן ללא כומר. אישורו של הכומר הוא המעניק לנישואין את תוקפם. ביהדות (וגם באסלאם) הנישואין הם ענין בין הגבר לאשה, ולא בינם לבין גורם שלישי או מקור סמכות חיצוני כלשהו. נוכחותו של רב אינה נחוצה, עקרונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מחפש הגדרה לוגית, מוסרית או חברתית? מה שממלמל האבא הוא דוגמא לציפיות והגדרות חברתיות. אפשר להוליד ילדים ללא חתונה, ואפשר לגדל אותם בלי הורים, אבל אנשים מצפים שלילד יהיו שני הורים, אחד זכר ואחד נקבה, ונשואים. היום יש מספר ניכר של הורים לא נשואים או זוגות שנמנעים בכוונה מלהוליד ילדים, אך המצב הזה יחסית חדש (עשר שנים? עשרים שנה?) ואני לא בטוח שהוא שינה באופן מהותי את ההגדרה של נישואין. החברה\המדינה יכולה להתערב גם בלי נציג רשמי בטקס הנישואין. את השריעה האיסלמית אני לא מכיר, אבל בהלכה היהודית חייבים להיות עדים בטקס הנישואין והחתן חייב לתת לכלה כתובה, שהיא שטר ממוני (בד"כ נכתב ע"י סופר בית הדין) וגם עליה חתומים עדים. (ההלכה הזו נכתבה כבר במשנה, לפני שהאמפריה הרומית הפכה לנוצרית, אז היא כנראה לא נובעת מהשפעת התפישה הנוצרית). גם כשאין טקס נישואין בכלל, החברה והחוק 'מכירים' בקשר הזה, ומייחסים לו משמעות מיוחדת. מכאן המעמד של 'ידועים בציבור' או אפילו סתם 'חברויות'. המקרה של 'חברויות' (חבר וחברה, אני לא בטוח איך לקרוא לזה) הוא דוגמא ל"נישואין" שחרגו מהגדרתם - לא מצפים מהם להוליד ילדים (הריון נגמר לרוב בנישואין או הפלה), אפילו לא מצפים מהם להתחתן (אולי אחרי שנתיים שלוש או עשר), אבל מצפים מהם להיות קרובים ונאמנים כמו שמצפים מזוג נשוי. נראה לי שפעם המצב הזה נחשב כמצב ביניים 'לקראת נישואין' ואחר השתנה למצב 'עצמאי'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |