|
||||
|
||||
(דגדגן: עפ"י המאמר הזה, לפחות ברמה מסויימת אנחנו סטטיסטיקאים מוכשרים מאד. מידת הרלוונטיות לנושא הדיון מוטלת בספק) |
|
||||
|
||||
מה עניין הסטטיסטיקאים המוכשרים? |
|
||||
|
||||
"The cortex appears wired at its foundation to run Bayesian computations as efficiently as can be possible... The uncertainty of the real world is represented by this noise, and the noise itself is in a format that reduces the resources needed to compute it"
|
|
||||
|
||||
אכן. זו הייתה שאלה טפשית. |
|
||||
|
||||
לפעמים זה טוב מאד להיות אלמוני, הה, ראובן? |
|
||||
|
||||
כמעט תמיד טוב להיות אלמוני, בפרט כשאינני ראובן... |
|
||||
|
||||
את גם מתגובה 420045? :} טצצצ... |
|
||||
|
||||
צר לי להודות באשמה. |
|
||||
|
||||
מכחיש. אבל אני חייב להודות שכל פעם שמישהו כותב משהו טיפשי באלמוניות אני פוחד שיחשבו שזה אני. |
|
||||
|
||||
ברוך השב, כבר דאגנו לך. |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
(הסבתרותנים, אם לדקדק) |
|
||||
|
||||
צודק, תודה. להגנתי, גם המאמר של קוסמידס וטובי מדבר על הסתברות, אבל כותרתו היא ''האם האנשים סטטיסטיקאים טובים, למרות הכל'' או משהו דומה. |
|
||||
|
||||
הם מדברים על יכולת עצבית. האם זה יכול ללמד אותנו משהו על יכולת אנושית? יש מחקר קלאסי בפסיכולוגיה בו שאלו רופאים שאלה כזו (אני ממציא כי אני לא זוכר כרגע את הפרטים): אישה צעירה באה אליך ומתלוננת על כאבי בטן ואתה שולח אותה לבדיקה. 10% מהנשים בגיל הזה סובלות מאולקוס והבדיקה יכולה לגלות 90% מהמקרים אבל 20% מהתוצאות הן שגויות. קיבלת תוצאה חיובית מהבדיקה. מה הסיכוי שהאישה סובלת מאולקוס? רוב הרופאים סברו שיש סיכוי גבוה, נניח 80%. במשוואה בייסיאנית הסיכוי הוא <מישהו מוכן לעשות את החשבון?> 20%-30%. |
|
||||
|
||||
ההערה בסוגריים התייחסה בדיוק לנקודה הזאת. התמיהה אכן תמיהה היא, ואם יש לנו מכשיר כזה משוכלל ברמה עצבית, הכשלון להשתמש בו להחלטות מודעות ממש זועק לשמיים (האמת היא שגם הראיה שלנו מבוססת על אוסף של חוקים הסתברותיים, כפי שפינקר מסביר ב''איך פועל המוח''). המחקר המפורסם על הצוות הרפואי בהארוארד הוזכר אי שם בדיון הזה וגם באחרים (דומני שגם בנוסח הראשון של המאמר), ויש התייחסות נרחבת אליו במאמר המקושר של קוסמידס וטובי. הם מראים שאם מנסחים את השאלה באופן אחר, במונחים של מספרים מוחלטים ולא באחוזים (מה שבעיני אקויולנטי לשלושת-רבעי הפתרון), הכשל נמנע. |
|
||||
|
||||
"הכשלון להשתמש בו" נובע אולי מהעובדה שיש עוד אלף ואחד גורמים שמשתתפים ומשפיעים כשזה מגיע להחלטה. ניחוש פראי: אם המוח כן יכול לחשב הסתברויות בייסיאניות, החישוב הוא "טוב" ו"יעיל ככל שניתן" (כמו שכתוב במאמר), אם בכלל ניתן לחשב תוצאות במדויק. אם ניקח את שתי ההנחות (1) המון אלמנטים שמשפיעים על ההחלטה, חלקם או מרביתם חישבים בייסיאנים ו (2) חישוב לא מדויק, הרי אולי יש לך דרך אפשרית לענות על השאלה שלך. |
|
||||
|
||||
אני כנראה לא מבין את הטענה שלך. האם אתה טוען גם שהכשלון שלנו לבצע חישובים מסובכים של אלקטרודינמיקה, וחוסר ההבנה שלנו של ראקציות כימיות הוא זועק לשמיים? הרי המוח משתמש גם בפולסים חשמליים וגם בראקציות כימיות. |
|
||||
|
||||
אלה אינן פונקציות חישוביות. |
|
||||
|
||||
מאיזה בחינה הם לא פונקציות חישוביות? חוק אוהם לא *מתקיים* בעקבות חישוב, אבל אפשר לבטא אותו בעזרת חישוב. מה רבותא בכך שנוירונים "מחשבים" מיקרוסקופית באמצעות טכניקה שאין לנו גישה מודעת ומאקרוסקופית אליה? זה מנגנון פעולה פיסיקלי בדיוק כמו חוק אוהם. גם שמעתי שמתייחסים לפעולת הריבוזומים על הדנ"א כמו פעולה של מכונת טיורינג (יש אפילו טענות ש*אנחנו* מכונות טיורינג). לא מפתיע אותך שאנשים לא מכירים אינטואיטיבית את התכונות של מכונת טיורינג? |
|
||||
|
||||
אם כך, אנחנו כן מפעילים את המכשירים המשוכללים שמנית גם לפתרון בעיות מקרוסקופי ומודע. כשאתה טועם אוכל, המעבדה הביוכימית נכנסת לפעולה ומודיעה לתודעה שלך ''פיכסה'' אם זה האוכל של אמא, ו''יאמי'' אם זה משהו ידידותי יותר כמו ציאניד אלקלי. כשאתה תוקע מסרגה בשקע החשמלי, האמפרמטר שלך נכנס לפעולה ותוצאות המדידה נשלחות חיש-קל למרכז ה''קוסאומק ערס'' בניאו-קורטקס שלך. לעומת זאת, כשאתה צריך להחליט מה הסיכוי לזכות בלוטו, המנגנונים הבייסיאנים שלך שותקים כאילו זה לא עניין שלהם. אני מסכים איתך שזאת לא הפתעה גדולה במיוחד, רק אומר שזה חבל. |
|
||||
|
||||
הרזולוציה של ההבנה ה*אינטואיטיבית* שלך של כימיה וחשמל היא באותו סדר גודל של דיוק כמו ההבנה האינטואיטיבית שלך של הסתברות. |
|
||||
|
||||
''פיכסה'' הוא עניין די אינטואיטיבי. |
|
||||
|
||||
גם ''אין לי סיכוי לזכות בלוטו''. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל ''פיכסה'' נותן פחות תוצאות שגויות. |
|
||||
|
||||
יש את העניין עם הfalse positives ,אתה יודע. |
|
||||
|
||||
כן, אני יודע. יש אנשים שהמכשיר הביוכימי שלהם לא מכויל נכון. לעומתם, יש מעט מאד אנשים שהמכשיר הבייסיאני שלהם *כן* מכויל טוב (אם בכלל יש כאלה שלא למדו הסתברות ובכל זאת מגיעים לתוצאות נכונות). |
|
||||
|
||||
טוב, אני אגיד שוב, במילים אחרות. יש לנו יכולת *גסה* לחשב סיכויים. היכולת הזאת לא קשורה לעובדה שהמוח שלנו עובד (או לא עובד) עם נוירונים רועשים. האוזן שלנו מבצעת התמרות פוריה (אולי) אבל אין שום סיבה שגם נוכל לחלץ תדרים מרשימת מספרים. מערכת החיסון שלנו מחזיקה סיפריה של כל החלבונים הזרים שהיא אי פעם נתקלה בהם, ובכל זאת, כאשר אנו חולים, שם הוירוס לא מופיע בזיכרוננו. זה חבל, והיה יכול להיות אחלה פיצ'ר, אבל זה לא נראה כמו מיסתורין עמוק. אגב, אני מניח שחישוב בייסיאני הוא יכולת שימושית מבחינה הישרדותית, וצריך אולי להתפלא מדוע האבולוציה עוד לא העניקה לנו את היכולת הזאת. אבל אני לא מקבל ש"הענקת" יכולת חישוב כזאת היא פשוטה משום שאפילו "נוירונים עושים את זה" (בפרפרזה על קול פורטר). כאמור, נוירונים עושים עוד הרבה חישובים, פשוט כי חוקי הפיסיקה מכתיבים אותם. |
|
||||
|
||||
וגם מערכת החיסון שלנו לא תמיד מעודכנת כל כך טוב. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם כל זה. בסך הכל הבעתי צער על כך שזה המצב. |
|
||||
|
||||
אה. טוב. סליחה. חשדתי שלא הבנתי, בגלל זה התחלתי את הפתיל ב ''אני כנראה לא מבין את הטענה שלך''. |
|
||||
|
||||
איפה אתה רואה כשלון להשתמש בו בהחלטות מודעות? עוד לא למדת מבלבן שאנחנו תמיד מעוניינים בתוצאות שהשגנו מהן? |
|
||||
|
||||
קראת את המאמר? קראת את הספר? ____________ אני יודע, אני סתם נהנה להרוס לך את ההלצה. |
|
||||
|
||||
אתה סתם נענית לכוונתי הנסתרת שתהרוס לי את ההלצה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |