בתשובה לאסף נימרודי, 14/10/99 23:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אירלנד היא מדינה בצרות. הבעיה שלי היא לא עם הצגתה כמדינה מאושרת באופן מקומי, אלא עם מדיניות מתמשכת כזו. מבטא אירי מעלה מבט חולמני בעיני המאזין, וישר הוא מדמיין לו נופים ירוקים, אגמים בתוך הרים, ים גועש ובירה טובה. ומה עם פצצות? פשיעה? פנטאטיות דתית איומה? הקסם הקולנועי בו משתמש הסרט "להעיר את נד" הוא אמצעי, אמצעי להעמקת התדמית הנעימה והמקסימה של אירלנד. אמצעי לעוות את המציאות. הסרט, כמו הרבה סרטים, מנסה לתמרן את הצופים במובנים רבים: בצילום, בפסקול, בתסריט, במשחק - כמעט בכל דרך אפשרית. אני לא אוהב שמרמים אותי. אני לא אוהב שמסבים את מבטי מהמציאות (העגומה) לפינת חמד קטנה. מספיק עם תדמיות, קרטונים צבועים ומוסיקה עליזה. גם חשיש זה ממש נחמד, אבל לא דרך מאוד פרודוקטיבית להתמודד עם העולם. יש יותר מידי סרטי קולנוע שנועדו לשעשע אותנו, ופחות מידי שמנסים ללמד אותנו משהו או להראות לנו את האמת. כמה זמן אפשר לחלום? הגיע הזמן להתעורר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכאן אתה חוטא לדבר נכון שכתבת במאמר המקורי. לומר ש''הגנרל'' עדיף על ''להעיר את נד'' מכיוון שמדובר בסרט יותר מציאותי זו בחירה אישית שלך - בחזקת על טעם ועל ריח... כמו שאמרת במקור, לסרטים שונים יש מטרות שונות. יתרה מכך, אני משוכנע ש''הגנרל'' אינו חף מסובייקטיוויות קולנועית מכיוון שאף סרט אינו חף ממנה (זאת למרות שלא צפיתי בו). ובתור סרט עלילתי, ולא תיעודי, בוודאי שהוא אינו מהווה יצוג ''נכון'' או ''אמיתי'' יותר של ''המציאות האירית'' אם יש דבר כזה בכלל. אין פסול בהיעדרן של פצצות, מחתרות וכו' מ''להעיר את נד'' מכיוון שאין להן מקום בו - וזו בחירה של הבמאי מחד, ושל הצופה מאידך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציג את "להעיר את נד" כשקר למציאות, וזה באמת קשקוש. כל דבר שאמרת לגבי אירלנד, אתה יכול להגיד בקלות לגבי ישראל ועדיין: יש אנשים מאושרים בישראל - יש נופים ירוקים ושלווים באירלנד שלא מופרעים על ידי גופות מרוטשות, מצעדי הכומתות הכתומות ושאר מריעין בישין. ה- "אמת" אותה מציג סרט היא מאד סובייקטיבית. מטרת הסרט "להעיר את נד" אינה להציג בפניך את אירלנד אלא להציג בפניך סיטואציה משעשעת, קסומה ומעט עצובה. משום מה, אתה מייד רואה בזה במעין מסע שמטרתו לחפות על ערוותה של אירלנד האמיתית. האם סרטים רוסים שאינם עוסקים במהפיכה הסובייטית על כל צורותיה אינם ראויים בעיניך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש יותר מדי סרטי קולנוע שנועדו לשעשע אותנו, ופחות מדי שמנסים ללמד אותנו משהו או להראות לנו את האמת" - אני מוצא גישה זו מחרידה לחלוטין. קולנוע הנו אמנות. אמנות אינה חייבת להתייחס לעולם האמיתי, או לחלקים של העולם האמיתי שאתה מוצא "נאותים". אמנות מתייחסת לעולמו הרגשי של החווה אותה, ובזאת כוחה. "כמה זמן אפשר לחלום?" - כל החיים, עד כמה שזה נוגע לי. זה בדיוק תפקידה של האמנות. מושגים כמו "אמת" ו-"ללמד אותנו משהו" אינם קשורים כלל לקולנוע (עלילתי), ציור או מוסיקה. הם יכולים להיות תופעות לוואי נחמדות, אך בינם לבין איכות הסרט, הציור או השיר אין כל קשר. מושגים אלו מקבלים משמעות רק בקולנוע דוקומנטרי, שהנו לדעתי בעיקר אמצעי פורקן למזוכיסטים... אולם היות ואף אחד משני הסרטים בהם מדובר אינו שייך לזן זה, הרי שאין מקום לטענתך בדבר "רמאות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני רוצה להסכים עם אורי - (כמעט) כל גישה לעשיית קולנוע (או אמנות בכלל) היא לגיטימית. אני מבטא פה את העדפותיי האישיות. ולגביך ניר - מחריד? אומלל? מה רע במודעות חברתית? מה רע בלהגיד שאמנות צריכה גם ללמד (או/ו לחנך), ולא רע לשעשע או להיות פורקן ליצירתיות (וליצרים?) של האמן? אני מקבל את הגישה שלך - לא _כל_ האמנות חייבת להיות "מגוייסת", אבל כלל וכלל לא את הנחרצות שלך, שאמנות ששמה לה למטרה לחנך היא, בהכרח, איומה ונוראה ושיקוץ של הטבע. אני חושב שלכל בן-אנוש יש מחויבות כלשהי לחברה בה הוא חי. הוא צריך לנסות לתרום לחברה הזו לפחות חלק מזמנו ומכשרונו. ואני לא חושב שאמנים הנם יוצא-מהכלל במקרה הזה. הם מוכשרים ויצירתיים - שיגיסו חלק מהאנרגיה שלהם למטרות חיוביות. האגואיזם המוחלט שבפילוסופיה שלך קצת מפליא אותי - מילא להגיד שאנשים צריכים לחשוב רק על עצמם ועל מה שטוב להם, אבל גם להצדיק את זה מוסרית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנות יכולה גם ללמד או לחנך, אמנות לא חייבת. זהו הדבר המחריד בעיני. הרעיון שאמנות חייבת משהו למישהו. אם מישהו רוצה ללמד או לחנך באומנותו, הרי זו זכותו המלאה. עם זאת, אם מישהו רוצה ליצור אמנות לשם האמנות בלבד, הרי זו זכותו המלאה גם כן, ואל לו לצופהמאזיןחווה להתלונן. הדבר המחריד העיני הוא הרעיון כי אמנות חייבת. זה הכל. לא אמרתי שום דבר על היות אמנות מחנכת ''איומה ונוראה ושיקוץ של הטבע'' - הנחרצות שלי הנה אך ורק בנושא החופש של האמן לעשות ככל העולה על רוחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל אדם יש חופש לעשות ככל העולה על רוחו, כל עוד אין הוא פוגע באנשים אחרים. הרי זהו העיקר של כל תורת החוק והמוסר במדיניות מערביות. השאלה היא לא מה אמן (או כל אדם) יכול לעשות, אלא מה הוא צריך לעשות. ולפי דעתי, אמנים צריכים לכלול שיקולים מוסריים, וחינוכיים במערכת השיקולים שהם מפעילים בזמן יצירה - או החלטה על יצירה. אני לא אומר שכל יצירה שלהם צריכה לשרת טובת האומה או האנושות. אני אומר שחלקן צריכות, או חלקים מחלקם צריכים. שוב, הטענה שאמן יכול לעשות ככל העולה על רוחו והוא לא חייב כלום לאף אחד היא תקפה לחלוטין, אני פשוט מוצא אותה אגואיסטית ביותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |