 |
הבעיה שמתעוררת מהדיון הזה היא הנסיון לניתוח תאורטי של מיקרה קונקרטי. כדי לבדוק בעיה מסוימת צריך להגדיר לה תחומים ולבודד אותה מהסביבה. בצורה כזו עולה לפנינו בעיה שכבולה בתחום ההגדרה שאיתה נוח לנו להעסק. אלא שאחד הסכנות היא שבצורה כזו מתקבל עיוות של הבעיה, כי אולי בתיחום אחר הבעיה יכולה לקבל פנים אחרות, להעלם לגמרי או להיתעצם.
השאלה היא אם באמת הבעיה היא "הגנה על אזרחי המדינה...[מירי] הקסאמים על שדרות" או שמדובר במשהו שונה. ואם מדובר על משהו אחר, אז האם באמת "זה בבירור משימה לגיטימית לצבא"? נראה לי אם התשובה לשאלה הזו היא חיובית, צריך לבחון גם מהי אותה "לגיטימיות." הכוונה לא [רק] אם זו לגיטימיות מוסרית או חוקית אלא אם זו לגיטימיות שמועילה למטרות שלנו.
קלאוזוביץ כתב שהדבר החשוב ביותר שמקבלי ההחלטות והמדינאים צריכים לעשות זה להגדיר לעצמם איזו מלחמה הם נלחמים, ומתוך זה לקבוע את הפעולות לביצוע. ניתוח שמתמקד - יותר מדי ממוקד לדעתי - באיזו פעולה ספציפית צריך לנקוט כדי להגיב על ירי הקסאמים, מערבב ניתוח טקטי ברמה נמוכה עם עימעום לגבי ההקשר הרחב של "איזו מלחמה נלחמים."
"המאבק נגד כוחות גרילה איננו, כפי שרבים סבורים, מלחמתם של הסגנים והסרנים...הצעדים הפוליטיים-צבאיים בהם יש לנקוט בקשר לאוכלוסיה...דורשים שהפעילות נגד גרילה תתבצע בהתאם לתכנית, שעוצבה בדרגים הגבוהים ביותר." כתב הקולונל הצרפתי טרינקייר על מלחמת אלג'ריה. הנקודה העיקרית בהערה שלו היא "האוכלוסיה," ז"א האוכלוסיה שממנה יוצאים לוחמי הגרילה ושאת המטרות שלה הם כביכול רוצים לקדם ולהגן.
איך צריך להתייחס לאוכלוסיה הזו, מהו מעמדה ועד כמה צריך להיתחשב בה? ושוב, מתוך נקודת המבט של מאבק בגרילה (שהוא רק חלק ממטרות העל), ולא רק מתוך ראיה מוסרית הומניסטית, או רציונלית חישובית. התשובה טמונה כמובן באסטרטגיית העל שלך, במטרה אותה אתה רוצה להשיג ובסוג הלחימה שהחלטת להילחם, אותה הייתה אמור להבהיר לעצמך ובה אתה צריך לדבוק ולאורה לעצב תוכניות טקטיות ספציפיות.
בספר פיאסקו על מלחמת עירק טום ריקס מסתמך על הספר "מלחמה נגד התקוממות: תאוריה ומעשה" של דויד גאלואה, ששירת בצבא הצרפתי במלחה"ע-2, בסין והודו-סין, יוון ואלג'יריה (עפ"י ריקס, אנשי צבא ומודיעין מתייחסים לספר של גלואה כ'תנ"ך' בנושא). לעניננו, אנשי צבא נוהגים להתייחס לאוכלוסיה כחלק משדה המערכה והם נוטים להתמקד בלוחמי הגרילה [הטרוריסטים ואו המורדים, ע"ע מנחם בגין והבריטים] על רקע תנאי השטח שכוללים בתים, שדות, מנהרות ו-אוכלוסיה. אלא שהאוכלוסיה היא "הפרס המיוחל." האוכלוסיה היא מטרתם של לוחמי הגרילה מצד אחד ושל הצבא/מדינה שנלחמים בהם מצד שני. "מכיוון העמקת השינאה בקרב האוכלוסיה לא תועיל, ישנה חשיבות עליונה להקטין כמה שיותר את התנאים הקשים בהם האוכלוסיה נמצאת ואת ופעולות נוקשות נגדה."
לקשר בין שני הדברים, הגדרת טיב הלחימה ומטרותיה יחד עם הצבת האוכלוסיה כמטרה העיקרי עליה יש להילחם במטרה להכניע את כוחות ההתקוממות [הטרוריסטיים], נשאלת השאלה מהו ערכו של הדיון בנושא תגובה נקודתית ושיקלול הרוגים.
כמובן אין המשמעות שצריך לשבת בחיבוק ידיים ולא להגיב, כפי שמין הסתם מישהו כבר יגיב ברוח הזו. כמו כן, ברור שחלק ממטרת הדיון זה לחדד שאלות מוסריות ולראות אם ואיך אפשר לתרגם אותן לפעולות אופרטיביות.
מנקודת המבט שהצעתי רואים ש"תפקיד הצבא להגן על אזרחינו מפני איומים צבאיים, וזאת באמצעים שכרוכים בהרג של אנשים מהצד השני" איננה נקודת מבט (או מסקנה) הכרחית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש