בתשובה ליעקב, 07/11/06 17:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשקראתי את תגובתו של האלמוני, ניסיתי לנחש ביני לבין עצמי מה תהיה התגובה שלך. האפשרויות שחשבתי עליהן היו: א. העובדה שבית המשפט החליט להתערב ביחסי העבודה בין מעסיק למועסק היא סטייטיזם. ב. העובדה שהמדינה מעסיקה דיילים היא סטטיטיזם. ג. העובדה שהמדינה מרשה לעצמה להתערב בחייהם האישיים של אזרחיה (ולתת על בסיס זה לחלק מהם כרטיסי טיסה) היא סטייטיזם. זה רק נדמה לי או שהתרככת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אתה צודק בכל הדברים. כל שלושת הדברים אינם ראויים. למזלינו, מדינת ישראל מכרה את אל על, אולם היא עדיין לא תוותר על היכולת להתערב באיך היא מחלקת כרטיסי טיסה לעובדיה. אבל לדעת חלק מהאנשים כאן זו לא כפייה כי הם מסכימים שהמדינה תכפה את הדברים הללו. בדיוק כמו שלקיחת מיסים כדי לממן ישיבות אינו גזל בעיני הדתיים כי הם מסכימים שיגזלו את כספינו כדי לממן ישיבות. ובדיוק כמו שפיצוץ אוטובוס מלא אזרחים בחיפה איננו טרור בעיני הפלסטינאים כי הם תומכים בפיצוץ אוטובוסים. אני אגב אמרתי את א' וג' במילים אחרות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא כפייה, משום שזו הגנה על הפרט מפני מי שחושב להתעמר בו. האם לדעתך אין זה מתפקידה של המדינה להגן על הפרטים מפני פגיעה בזכויותיהם? מדוע זכותו של אדם לקניינו חזקה יותר מזכותו לשיוויון? למה אם יבוא אדם ויגנוב מאותו דייל כרטיס טיסה ששייך לו, על המדינה להתערב, אבל אם אל-על באה וגוזלת מאותו דייל כרטיס טיסה שמגיע לו על פי הסכמי העבודה להם מחוייבת אל-על, אל למדינה לדחוף את אפה לתחום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהסכם של הדייל עם אל על לא היה כתוב בשום מקום שמגיע לו כרטיס טיסה. הוא כפה עליהם לתת לו את מה שלא ביקש כשניסה להתקבל לעבודה. אבל אכן כל המקרה הזה מעוות לחלוטין כי מדובר על חברה ממשלתית ועל הסכמים קיבוציים. אבל הפרשנות שמי שכתב את ההסכם הקיבוצי חשב על ה''זוג'' הזה הוא הזוי. אין זכות לשוויון, ואין שוויון בעולם. לא יעלה על הדעת שהמדינה תכפה על מעסיק לתת שכר שווה לכל עובדיה וגם לא הטבות שוות לכל עובדיה. אם החברה מפירה את ההסכם עם העובד יש מקום להתערב כדי להגן על הסכם. מעבר לזה אין למדינה להתערב. ושוב. זו כפייה. כפייה מוצדקת לדידך, אבל כפייה. אל נא נשחית את השפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהסכם של הדייל עם אל על היה כתוב שמגיע לבן/בת-זוגו כרטיסי טיסה חינם. הוא בסך הכל דרש שבן-הזוג שלו יקבל את מה שמגיע לו. אני בספק אם בעת שנכנס לתפקידו מישהו שאל אותו אם במקרה הוא הומו, והבהיר שמדובר רק על בן-זוג מהמין השני. מי שמך לקבוע שמה שאל על עשתה לא היה הפרה של החוזה? מי אתה שתחליט ש"הפרשנות שמי שכתב את ההסכם הקיבוצי חשב על ה"זוג" הזה היא הזויה"? המדינה (באמצעות בתי המשפט) דנה בשאלה, והכריעה שהפרשנות שלך היא היא ההזויה, בעוד שהפרשנות שהציע הדייל היא המדוייקת. יש זכות לשיוויון בפני החוק, וחוזים נתונים למרות החוק, ולפיכך יישומם צריך להיות גם הוא שיוויוני. זו כפייה בדיוק כמו שזו כפייה לאסור על אדם לפוצץ אותך במכות כי עצבנת אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשתי הפסקאות הראשונות אתה טוען להפרת חוזה. בפסקה השלישית אתה מכניס שוויון בפני החוק. תחליט, האם הפרו איתו חוזה או שהפלו אותו לרעה. מי שכתב בן זוג לא חשב על זוג כזה. זו עובדה. כשהחוזה נכתב, מעשי הזוג הזה נחשבו עבירה פלילית. בית המשפט העליון שינה למפרע את משמעות החוזה. נכון. כפייה היא כפייה היא כפייה. תפקיד המדינה לכפות על אזרחיה שלא להפעיל אלימות אחד על השני. ברוב המקרים, במקום לעשות זאת היא עובקת בהפעלת אלימות נגד אזרחים שלא רוצים להעסיק נשים או מפטרים נשים בהריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרת חוזה, בתואנה של חוסר שיוויון (כלומר, לא רק שהם מפרים חוזה, התירוץ שלהם לכך הוא שלא מגיע להומוסקסואלים שיוויון!) מתי בדיוק לקיים חיי זוגיות בין שני גברים או שתי נשים נחשב עבירה פלילית? רק יחסי מין בין שני גברים נחשבו לעבירה פלילית, ולמיטב ידיעתי, ההגדרה של "חיי זוגיות" חורגים מעבר לקיום יחסי מין מדי פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח הזה הוא בערך כמו הויכוח שלך עם המלש"ב - בזבוז אנרגיה וזמן, נטו. זה בערך כמו הויכוח על כמה מלאכים ניתן להעמיד (להושיב, להרקיד) על ראש סיכה - עניין שהיה בוער, בשעתו, בכנסיה הקתולית - אבל למה שהוא יבער למישהו שראיית העולם שלו היא אנושית ורציונלית, בעצם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"ראיית עולם אנושית ורציונלית" אתה מתכוון למשל לקמפיין שבתגובה 418724? מנקודת מבט אנושית ורציונלית, דובי מאיים שם שאם ירגיזו אותו הוא יעקור לעצמו עין; אלא אם המטרה (לעצבן את יעקב) מקדשת את האמצעים הגזעניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד אנה צריך דובי להרחיק עם הסרקזם כדי שתזהה את הנימה הסרקסטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגיד לך בדיוק: עד לויתור על ההקדמה ("הו, כמה שאני מחכה לרגע"), שמפריעה ל- suspension of disbelief שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אללי! ואני דווקא חשבתי שהיא תורמת להשעיית הספק. נו, שוין. ראה את ההקדמה מבוטלת, אם זה מה שיעזור לך להפסיק לחשוב שאני באמת חושב ככה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |