 |
יצא לי להכיר שלושה סוחרי סמים בחיי, אף אחד מהם לא היה אלים, למעשה אחד מהם (היחיד מבינהם שהיה ''כבד'', הכניס ענף סמים חדש למדינה אירופאית וישב על כך תקופה ממושכת) נראה ממש כמו חנון.
מעבר לכך, פושעים בד''כ משלמים כל חייהם, כבר מגיל צעיר הם נחשפים לזרוע הקצרה של שלטון החוק ונענשים בהתאם למידת הרשלנות שלהם. גם אם קרה ופושע הצליח להתחמק מעונשו, הוא רואה מסביבתו שזו התחמקות והוא עלול לתת את הדין אם ינהג ברשלנות. עבור סדאם האינדיקטור היחיד הוא דיקטטורים אחרים סביבו, לי לפחות קשה למצא מתאם בין רמת האלימות של דיקטטור לאמצעים שהופעלו כדי לפגוע בו. אותו דבר יראה לכל דיקטטור אחר, שיכיר בכך שיש סיכון מקצועי, אבל לא כזה שיפחת אם הוא ירצח פחות (מבני עמו).
הנסיון להעמיד את כולם על אותה במה נידון לכישלון, כל תפקיד הנושא עימו סמכות נושא גם מידה רבה של הגנה מתוקף התפקיד, כך למשל חייל שהורג בשוגג ערבי יכול לצאת בלי איזכור בתיק, בלי יום אחד של השעיה (על מנת להישמר מפוליטיקה בוא נדבר על חיילים במקום אחר, גם שם לבטח הנהלים דומים). כירורג טוב, ששיעור ההצלחות שלו בניתוחים נופל רק באחוזים ספורים מעמיתו המעולה, גורם ברשלנות שלו למותם של עשרות אנשים במהלך הקריירה שלו, לא מתוך רשעות או חוסר מקצועיות, אלא כי מישהו אחר מצליח לסגור דימום מהר יותר. כך אנחנו גם מרשים לשליטים לסכן חיי אדם ולעשות דברים שאסורים על כל אחד מאיתנו, לא סתם מורה ההלכה לעצור מתפילה כדי להקדים שלום למלך גויים, זו היא דרכו של העולם בקודש.
הסמכות שקובעת את הדין ונותנת את העונש בעיניו של סדאם היא ארה''ב, לא מכוח איזה צו מוסרי, אני בספק אם למיטב ראות עיניו היא הטיבה יותר משהזיקה לעם, אלא מכוח הזרוע. לכן הטקסיות האמריקאית בו העם שופט את פושעיו ובכך מתנער מחטאיו הקדומים באה לשרת בעיקר את דעת הקהל העולמית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש