|
||||
|
||||
10. הערה אזוטרית לגמרי: האם לא קורה אף פעם שיונה מפוצצת מאוכל, הספיקו לה הגרגירים והפירורים להיום, והיא מפסיקה לשתף פעולה עם שיטת החיזוקים? האם ליונים אין מנגנון חתולי של שובע (לעומת הרעבתנות הכלבית התמידית)? ואם יש להן, האם אי אפשר לצפות שלא יחשקו באוכל לפחות פעם אחת? אני מניחה שזו הסיבה שלא משתמשים בחתולים בניסויים התנהגותיים. שיטת סקינר מניחה רעבתנות תמידית של החיות, ובעצם גם של האדם. אומנם יש דברים שאנשים תמיד ירצו (הכניסו רשימה של מילים גסות כאן, וגם אהבה ואוכל וכסף), אבל לא תמיד הם ירצו אותם, ולא תמיד באותו האופן ולא תמיד במינון הניתן להם. ______ ברקת, הולכת לרדת על כריך שחיתות. כל אחד והפירורים שלו. |
|
||||
|
||||
אינני יודעת לגבי סקינר או הציפורים, אבל לגבי בני אדם - מדוע רעבתנות תמידית? הפולחנים מתבצעים במועדים קבועים, לא כל כך סמוכים זה לזה בד"כ, ועם בקשות מיוחדות. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לרמוז לפולחנים אלא לדבר ישירות על ההנחות שבבסיס המודל ההתנהגותי. |
|
||||
|
||||
אבל המודל ההתנהגותי של סקינר (שוב, אני לא בדיוק מכירה אותו) לא מתייחס לחזרה על פעולות מסוימות כדי להשיג דברים מסוימים *כאשר* רוצים באותם דברים - ולא בד"כ? |
|
||||
|
||||
המודל טוען שההתנהגות הספציפית נטמעת מלכתחילה בגלל הרצון להשיג את אותם דברים - אבל לאחר שנטמעה והתבססה, היא תחזור ותישנה בלי קשר להימצאם של דברים אלה. |
|
||||
|
||||
טוב, זה ודאי לא מראה על רעבתנות תמידית. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב ששיטת סקינר מניחה רעבתנות תמידית של החיות או של בנ''א, אלא טוענת שמרגע שהחיה תלמד את הקשר בין הפעולה (לצורך העניין, לחיצה על דוושה) לחיזוק (נניח אוכל) - היא תדע , באופן אוטומטי ללחוץ על הדוושה בכל פעם שתהיה רעבה. במידה ואותה חיה לא תהיה מעוניינת באוכל, סביר להניח שהיא לא תלחץ על הדוושה. |
|
||||
|
||||
באחת הפעמים שקראתי (סתם איפשהו בעיתונות) על הניסוי, נכתב שבמערך הניסוי הזה מחזיקים את היונים ברעב תמידי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |