 |
כל מגבלה אינה מגבלה קטנה (ע"ע עץ הדעת...), במיוחד אם היא היחידה. אבל בהשוואה למצב בו יש הגדרות הרבה יותר ספציפיות של טוב ורע, המגבלה הזאת קטנה יחסית.
האמת היא שהמגבלה הזאת גם מאוד בעייתית. כי מי קובע מתי הזולת נפגע? האם זו תחושה סובייקטיבית של הזולת, או שהתרבות קובעת ממה "מותר" לו להפגע וממה אסור, על אף שסובייקטיבית הזולת חש פגוע?
אם זו התרבות שקובעת, יש כאן בעצם כפיה של המושגים הליברליים על מי שאולי לא חפץ בכך, כי כל מה שלא עולה בקנה אחד עם ערכי התרבות הליברלית יידרס וייפגע, וזה לא יחשב "פגיעה בזולת", (ע"ע מצעד הגאווה).
הבעייתיות היותר גדולה, לטעמי, של המגבלה הזאת היא שבסופו של דבר היא הופכת את הזולת להיות ה"אשם" בחוסר היכולת שלך להגשים את רצונותך. ככל שהזולת אחר יותר, ובכך גורם למגבלות גדולות יותר, הוא הופך שנוא ובלתי נסבל יותר. כך, באופן פרדוקסאלי, דווקא הליברליות מובילה לחוסר סובלנות לאחרים....
השאיפה להיות טוב ולהיטיב לזולת, היא שאיפה גבוהה יותר מהשאיפה לענג את עצמך באופן פרטי. חלק גדול מהסיפור האנושי בנוי על השאיפה הזאת לטוב. כאשר מבחינה תרבותית אין משמעות ל"טוב", מעבר לסיפוק הרצונות הפרטיים, זה מנמיך את מרחב השאיפות האנושיות. (אפשר להסביר זאת יותר לעומק אם זה עדיין לא יהיה מובן).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש