הדת כמסע קניות? 417609
צרי יוסף יום ג', 31/10/2006, 22:27
האם הדת יכולה להיות עניין אישי ולא קולקטיבי?

נראה לי שיש פה עירבוב בין אמונתו האישית של האדם לבין דת.
דת במהותה אינה דבר פרטי, דת קשורה באמונה בהתגלות, בכתבים קדושים, קשורה בממסד, ברבנים, בבתי כנסת, בתפילות, בסדר יום קולקטיבי, מובן שהקהילה הדתית מורכבת מפרטים שכל אחד מהם מאמין.
מכאן שלא יכולה להיות הפרטה של הדת, אלא אם כן זה משהו אחר, זו לא דת אלא איזה סדר יום פרטי של האדם לפי רצונו. זו לא דת.

העולם הנאור המודרני, אלו החברות האנושיות בעולם ששמו להן למטרה את רווחתם של האזרחים ואיכות חייהם, להציג את אורח החיים המודרני כמין מסע קניות אינסופי זו הצגה מעוותת. המדינות הדמוקרטיות שקיבלו על עצמן את הערכים ההומאניים, את זכות הפרט להגנה על חייו וקניינו, העלו את איכות החיים לרמה שלא הייתה מעולם.
אין העולם הנאור תרופה לנטיות לבם של בני האדם, כנגד הפשע והשחיתות, נגד אלה נלחמת החברה המודרנית בעזרת חינוך, ומנגנונים של משטרה, משפט ופרקליטות.

כל דת ואידיאולוגיה מחזיקה באמונה חזקה שהאמת שלה היא האמת היחידה.
בהנחה שאמת יכולה להיות אחת, כנראה ששום אמונה אינה מחזיקה באמת.
אפשרות נוספת היא שאין אמת, שאין הצדקה לאידיאולוגיות וטוב שכך, אידיאולוגיות הובילו את העולם למלחמות מיותרות.

המאמינים שואלים לא כיצד העולם פועל? בכך עוסק המדע, אלא על עצם קיומו.
אין קיומו של העולם יכול לשמש בידינו כגורם, אשר לאורו נוכל לערוך באופן מוצדק גזירה לעבר קיומו של דבר מה שאיננו נכלל בעולם, ושקיומו נעוץ מעבר לעולם, ובקצרה – לעבר קיומו של אלוהים, ישות כל יכולה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות