 |
|
 |
||
|
||||
 |
תובל, אני לא חושב שקיום של פרקטיקות עתיקות הוא משהו גבוה יותר. אני רק מצביע על כך שכאשר מוציאים את הפרקטיקות העתיקות מתוך הקונטקסט הרחב שלהן אפשר לשעבד אותן לצרכים הקפיטליסטים הצרים, שאינם עולים בקנה אחד עם אלו של האדם שאמור למצוא בהם תועלת. לכן, לונה, עמדתי המוסרית היא שלעיתים מה שקורה היום בשדה הרחב של הניו אייג' אינו חיובי (למרות שאני מברך על התופעה באופן כללי). התהליך שעובר על הדת, לכן, הוא טוב בחלקו ורע בחלקו. טוב: כי לא שורפים אנשים על המוקד וכל אחד יכול ללכת בנטיה המתאים לו על פי בחירתו. רע: כי לפעמים זורקים את מי האמבטיה עם התינוק ולוקחים רק מה שמתאים מראש לנטיות האגואיסטיות שלנו. זה לא רק חבל מאוד אלא גם אירוני מאוד, כי הרי את אותן נטיות היתה אמורה הדרך הרוחנית להתמיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קטונתי מלהבין בכל הנושאים הללו, אבל קצת בלבלת אותי עכשיו. האם כשהפרקטיקות העתיקות נמצאות בקונטקסט הנרחב שלהן, הם כן עונות על הצרכים של האדם שאמור למצוא בהן תועלת? מקריאת המאמר קיבלתי את הרושם שהקונטקסט הנרחב הזה הוא "מבצע קהילתי" - דהיינו, שלא האדם הפרטי אמור למצוא בהן תועלת, אלא ה"קהילה" (מי זו?) אמורה למצוא בהן תועלת. בכלל לא ברור למה האדם הפרטי יוצא מורווח מהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אתה יודע שאתה יכול להגיב ישירות לתגובה ספציפית, כן? זה יותר נוח מלפתוח כל פעם פתיל חדש תוך ציון שמותיהם של אלה שאתה עונה להם). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |