|
||||
|
||||
המממ... קראתי בשבוע שעבר בקורת על הספר בנ"י טיימס. לטענת המבקר, דאוקינס אינו מעריך נכונה את כובד משקלן הפילוסופי של השאלות שהוא דן בהן, והתוצאה היא שלמרות ההתלהבות שלו מהנושא וגם קצת מקוריות שהוא מפגין, הטיפול הוא קצת שטחי. בכל אופן, נראה לי שבטח יש לך דעה בנושא גם לפני שתקרא את דאוקינס, לא? |
|
||||
|
||||
גם אני קראתי קצת ביקורות על הספר, ואני בטוח שאקרא עוד הרבה... לצערי, הדעות שיש לי על הנושא אינן חורגות מהמקובל והנדוש (לא בתואי של "חיפוש אב" וכל הממבו-ג'מבו הפרוידיאני אלא בזה של השגת שליטה לכאורה על הכאוס הקוסמי דרך תפילות ומעשים טובים. הדחף לשלוט על הסביבה ללא ספק נעוץ עמוק באנושיות שלנו, אחרת בטח היינו ממשיכים לפצח אגוזים בעזרת השיניים עד עצם היום הזה. אלמנט נוסף שבטח משחק שם תפקיד מרכזי הוא ההתמודדות עם הכרת המוות: אני משער שברגע שמין מגיע להכרה הזאת הוא עובר משבר אקסיסטנציאלי רציני, ואמונה - בעולם הבא, בגלגול נשמות או באיזושהי וריאציה דומה -יכולה לעזור). |
|
||||
|
||||
לתחושת השליטה יש אפקט חיובי על בריאות הנפש: http://www.sciencedaily.com/releases/2006/12/0612220... (דגדגן: זה, הם אומרים, ידוע משכבר. המאמר מספר על כך שאחרי גרויים נשלטים, מתפתחת - לפחות אצל עכברושים -מעין חסינות לגרויים בלתי נשלטים: "It's as if the original experience with control leads the animal to later have the illusion of control even when it's absent, thereby producing resilience in the face of challenge" ) מי שרוצה לקשר את זה גם לתחושת הרצון החופשי, אני לא אריב איתו (לא, אני לא אומר שאנחנו עכברושים, ולא, אני לא אומר שלעכברושים יש תחושה של רצון חופשי).
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |