|
||||
|
||||
"אני יכול לחשוב על שני סוגי אנשים - אלו שישלמו 30 ש"ח וינצלו" החלום של "יהיו שישלמו שלושים שקלים וישמעו מוסיקה בכמות כזאת, שליוצרים העסק לא יהיה משתלם," לא יכול לחיות בלי המיתוס "יש ליוצרים עוד ברירות חוץ משלושים או אפס שקלים." "ואנשים שלא יסכימו לשלם תשלום חודשי קבוע עבור מוזיקה." מי שמעדיף לגווע ברעב, רק לא לצאת פראייר, פשוט לא מוציא את המוסיקה שלו מהגראג'. אלו שמעדיפים לאכול, סופרים את השקלים שנכנסים לכיס שלהם, לא את השקלים שנשארים בחוץ. "אבל לפחות לפי הקלות שנער אחד שאני מכיר" ללכת עירום בשלג יותר קל וזול מלקנות וללבוש מעיל, אבל בטח תסכים איתי שזה לא יותר נוח. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי כלום. |
|
||||
|
||||
כתבת הרבה על האנשים שלא ישלמו גם עשר אגורות עבור מוסיקה. אני אומר - נגיד שיש כאלו. אז מה? אם הם לא ישלמו לא עשר אגורות ולא עשרה שקלים, אפשר להתעלם מהם לגמרי. נסתכל רק על מי שכן מוכנים לשלם על מוסיקה - עבורם מחיר הוא שיקול, נכון? גם אלו ביניהם שמורידים לפעמים פיראטית וגם אלו שאף פעם לא, המחיר מהווה שיקול עבורם, כן? הנוחות? הסקרנות? הרצון לטפוח על שכמו של האמן? ושוב המחיר? והמחיר שוב? |
|
||||
|
||||
הטענה שלי היא שאותם אנשים שיהיו מוכנים לשלם מחיר כלשהו, אבל לא את המחיר הנוכחי, לא יכסו על אובדן ההכנסות שיגרם ע''י מעבר לפורמט שאתה מציע, והתוצאה תהיה שכולם יפסידו. אני לא טוען, כדאי להזכיר, שהפורמט הקיים כיום הוא היחיד שיתכן או המוצלח ביותר. רק שמה שהוצע בינתיים לא נראה לי סביר, בישראל לפחות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |