בתשובה לאיציק ש., 21/10/06 17:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון, אבל בעיני זו סוג של פסגה מסוכנת. ורמז אפשרי לבאות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה זו "פסגה"? האכזריות שראית במלחמה האחרונה היא כאין וכאפס לעומת מה שחוללה ישראל במלחמות הקודמות: בלבנון, ביהודה ושומרון, בגולן, בהפצצות העומק במצרים, בגליל ובשרון. אני מנחש שהסיבה לתחושתך היא שכעת יש לנו דווקא מודעות רבה יותר אל סבלו של האויב, ואנו מוכנים פחות להרוג ולהיהרג למען המטרות הלאומיות. זה אכן רמז לבאות: הקשב ל"אחר" וחשש מתמיד מפגיעה בו, ימשיכו לעקר את רצון החיים של השלטון הציוני, ובדומה לידין ירושלמי, המכשור האמריקאי המתוחכם רק יוביל אותו להתאבדות. אלא אם יתעשת, ולא ייבהל מלשמור על שלמותו, כבודו, סמליו ומשאביו, גם באמצעים דכאניים. אך לא נראה לי שזה הפתרון החביב עלייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת. אני מדברת על הקשב לעצמך. כי אי אפשר להיות קשוב ל''אחר'' אם אינך קשוב לעצמך. הבעיה של הציונות אינה (רק) ביחסה לאויב, (שבעצם מקיים אותה באשר הוא נותן לזה כיוון ונארטיב), אלא ביחסה לעצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שליטים נעזרים באויב, אמיתי או דמיוני, כדי לגבש את עמם ולאחוז בשלטון (ע"ע אחמדיניג'ד). זה נכון. אבל הציונות לא נזקקה לאויב. היסטורית, הציונים טרחו *להתעלם* מערביי הארץ (אין עם פלשתיני). הכיוון של הציונות (לפלשתינה) והנארטיב (ארץ ללא עם לעם ללא ארץ) לא "מקויימים על ידי האויב". במשך עשרות השנים האחרונות, הנאראטיב הציוני הזה נשחק. איש כבר לא מאמין בו. גם ליברמן תומך במדינה לעם הפלשתיני. התיאור שלך, כאילו ישראל הולכת ונאטמת לצרכי האויב לנאראטיב שלו פשוט מופרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל המצאותו של האויב ומאבק הקיום וההשרדות יצרו נארטיב ונתנו סיבה. הם אפשרו להתעלם מהתוכן - מהמצב החברתי (חוסר באלמנט מלכד, הגזענות והפערים החברתיים למשל). לא זכור לי שאמרתי שישראל הולכת ונאטמת לצרכי האויב. היא נאטמת בראש ובראשונה לצרכיה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 416321 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |