|
||||
|
||||
בית משפט הוא חלק ממערכת שכוללת מישהו שקובע את החוקים, מישהו שפוסק האם המתדיינים עברו על החוקים ומישהו שדואג לאכוף את המסקנות. שום "מקום מוסכם" לא יעזור בלי המישהו השלישי הזה שמחזיק את כוח האכיפה, כלומר את הזכות (בסופו של דבר) להפעיל אלימות כדי לאלץ את המפסיד בדיון לתת לזה שזכה בדיון את המגיע לו. המערכת הזו היא המדינה; האלטרנטיבה היא שזה שיהיו לו יותר בריונים יקח הכל. בית המשפט הוא החלק השני בסכימה הזו; הוא יכול עקרונית להיות גם החלק הראשון, אבל אין לו ערך בלי השלישי. |
|
||||
|
||||
מאחר אתה לא מסוגל לדמיין לעצמך מערכות יחסים שאינם מבוססות על כפיה אתה קצת מתקשה לעכל את הרעיון. האם לשפה יש כללים? האם נחוץ גוף אחד ויחיד שיאכוף אותם? איך אנחנו מסתדרים בכלל ומתקשרים בלי איזו ממשלה של הדיבור? "האלטרנטיבה היא שזה שיהיו לו יותר בריונים יקח הכל" למעשה, זה מה שעושה המדינה. |
|
||||
|
||||
אל תנסה לעשות מכל מי שלא מסכים איתך אידיוט. אני יכול לדמיין מערכות יחסים שאינן מבוססות על כפיה, ואני יכול לדמיין חברה אנושית מתפקדת בקנה מידה גדול שאינה מבוססת עליה; אבל אני יודע היטב שהדבר השני נידון להישאר רק דמיון. מדוע? בגלל טבע האדם. בתוך כל קבוצה גדולה מספיק של בני אדם יהיו אנשים שיהיו מוכנים לפגוע באנשים אחרים כדי להשיג משהו שהם רוצים. מעולם לא התקיימה בעולם חברה בקנה מידה גדול (נאמר, יותר מאלף איש) שלא היו בה כאלה. הדרך היחידה למנוע פגיעה כזו היא כפיה. השפה אינה דוגמה רלבנטית כיוון שאין הרבה מה להרוויח משימוש בכללי שפה שונים. לעומת זאת, יש מה להרוויח מלקחת את האוטו שלך, נניח. אם אתה מכיר דרך למנוע ממי שרוצה לקחת את האוטו שלך לעשות זאת בלי כפיה, ספר לי. המדינה (בהקשר המשפטי) אינה לוקחת דבר מאף אחד אלא רק מתפעלת את הגוף לישוב סכסוכים. |
|
||||
|
||||
"אל תנסה לעשות מכל מי שלא מסכים איתך אידיוט" לא התכוונתי, עמך הסליחה. אני כלל לא מתווכח איתך על הצורך בפתרון סכסוכים או על העובדה שעשוי להיות צורך (אם כי פחות ממה שאתה סבור) בהפעלת כוח הזרוע כדי להביא לידי מימוש דברים מסויימים (כמו מניעת גניבת המכונית או כליאת רוצח). הוויכוח שלי איתך הוא על השאלה האם הדרך הטובה/יחידה לעשות כן היא באמצעות סוכנות מונופוליסטית שהיא השופט העליון בכל סכסוך, כולל סכסוכים שלה עצמה עם אחרים. אני סבור שלא. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל, שגורם לך לרצות באנארכיה, בין חברה שבה קבוצה מסויימת, נגיד ליכודניקים שמכירים את צחי הנגבי, משיגה כוח רב דרך בחירות כלליות, לבין חברה שבה הם צריכים לממש באופן אלים את הכוח שיתרונם המספרי מקנה להם כדי להשיג את אותה השתעבדות משאר האנשים? כך או כך אתה מקבל חברה שבה יש מונופול על אלימות לקבוצה השלטת, ובשני המקרים זו אותה הקבוצה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |