בתשובה לונהפוך הוא, 16/10/06 12:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשדנים בלימוד של היסטוריה ( או כל לימוד לצורך העניין) הדגש שצריך לשים הוא על מה שהתלמיד *מפנים* ולא על מה שהמורה *מעביר* . ובשביל שהתלמיד יפנים את החומר באמת צריך להפוך את לימוד ההיסטוריה למעניין ורלבנטי לעולמו . מבחן התוצאה מראה שלימוד ושינון של עובדות ולמידה שלא על-סמך מעורבות אישית פשוט לא מוכיחים את עצמם- התלמידים גם לא אוהבים ללמוד היסטוריה וגם לא יודעים כמעט כלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בתיכון שלי לא היתה מגמה כזאת, כנראה מחסור בקשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלמיד ''מפנים''בד''כ את מה שהוא צריך כדי לעבור את הבחינה ושוכח הכל מיד לאחריה. זו דרכו של עולם ואיני רואה בכך שום בעיה. מטרת לימודי ההיסטוריה, הגאוגרפיה, הספרות וכיוב' היא להפגיש את התלמידים עם מגוון תחומי העניין האנושי ולאפשר להם הכרה ראשונית של תחום עניין המתאים לטעמם האישי ונטיותיהם. אני לא חושב שצריך להציב מטרה של הפיכת כל התלמידים לחובבי היסטוריה נלהבים (אלא אם כן רוצים ליצור מין לפוטה גוליברית - חברה של למדנים תלושים). החברה זקוקה למעט מאוד היסטוריונים מקצועיים ואי אפשר לחשוב ברצינות שלחברה יש אינטרס אמיתי ומתמשך ברמת הידע ההיסטורי של אזרחיה. כל המגמה של ''לעניין'' את התלמיד (ואולי אפשר לומר לשעשע ולבדר) נראית לי כחורגת מכל פרופורציה. אם כל כך חשוב לעניין את התלמיד, מוטב לוותר על לימוד ההיסטוריה וכו'. יהיה הרבה יותר קל עם לימוד תולדותיהם של כוכבי הבידור הפופולרי האקטואלי. בסופו של דבר, מידת העניין בנושא הנלמד היא בעיקר פועל יוצא של אישיותו וכישוריו של המורה הספציפי. מורה גרוע יכול להפוך גם את קורותיהם של רן ונינה לעניין משמים. צריך כמובן לנסות לרענן ולעניין את התלמיד אבל המטרה היא העברת ידע מסויים וסוג מסויים של למדנות ולא הרגשתו הטובה ושעשועיו של התלמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית הספר מציע נגישות לעובדות ושינון ראשוני שלהן (לא, אינטרנט זה לא תחליף. העובדה שיש מבחן מכוונת, ממדרת ומאלצת שינון. שינון=לימוד). בנוסף, בית הספר, כמכלול, אמור לעצב תלמיד שיידע לעשות שימוש בידע הזה. השימוש הוא כבר עניינו של התלמיד. בית הספר לא אמור לפתות אותו בשעשועים פסואדו-מחשבתיים -בשביל זה יש שיעור חברה. תלמיד טוב שניחן גם בתכונות האופי הנדרשות ובגירויים מהבית (כלומר, רצון להיות בעל ידע כדי להשתלב בשיחות וכולי) יכול ליהנות מהידע באופן מיידי. מי שאינו בוגר דיו יוכל להיחשף לחומר חשיפה שנייה בגיל שלושים או מתי שיבוא לו. בכל מקרה, אין תחליף לשינון ראשוני. יש תלמידים שאוהבים היסטוריה, והעובדה היא שבכל שנה ם כיום נרשמים סטודנטים להיסטוריה. השימוש בידע היבש הוא אחריות התלמיד בלבד והוא נובע מאופיו, ביתו, חינוכו וכולי. בית הספר אמור לרום לו להכיר בחשיבות הידע, לא לשכנע אותו שזה מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה שביומיים האחרונים אתה כותב את שמך בשדה הכותרת ואת הכותרת שלך בשדה השם/ניק? לא יודע איך זה אצל אחרים אבל אותי זה בלבל טיפה בהתחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) (לפי התוכן של התגובות עצמן, האלצהיימר עוד רחוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין בעיה עם זה שהתלמיד ילמד לבחינה וישכח את כל החומר יום לאחריה אני בכלל לא מבין למה צריך ללמוד היסטוריה. אם הילד (או הנער) לא למד כלום בין כה וכה עדיף שיעשה משהו מועיל עם הזמן שלו ולא שיעופף בזמן השיעור ואחרי הצהריים ילמד חומר שגם ככה ישכח יום למחרת. משום שאני חושב שדווקא יש ערך ללימודי ההיסטוריה, אנחנו צריכים לחשוב איך עושים את זה בצורה הכי אפקטיבית שזה אומר לנסות לראות באיזה שיטה התלמיד *באמת* לומד היסטוריה ואיזה שיטה מצליחה לגרום לאותו תלמיד להתעניין בהיסטוריה ( או בכל תחום אחר לצורך העניין), "הרגשתו הטובה ושעשועיו של התלמיד" אם כך הם אינם מטרה כפי שכתבת אבל הם בהחלט *אמצעים* להשגת המטרה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |