בתשובה לונהפוך הוא, 16/10/06 12:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אתה צריך להיות ער לעובדה שמלמדים היסטוריה מכתה ו'. מה שתארת אינו מתאים בשום פנים ואופן לרוב ילדי כתה ו' וגם לא ז' וגם לא ח'. מתאים אבל יהיה מאד מאד משמים. ב. אתה מציג כאילו עובדות היסטוריות הן משהו מוצק כמו המידרכה מול הבית שלך ולא היא. כשבתקופה מסויימת אירעו באופן תיאורטי 1000 אירועים-עובדות. היסטוריון א' יכתוב נאראטיב ויתרכז ב20 אירועים והיסטוריון אחר יציג עובדות אחרות. פרשת דיר יאסין למשל, ניתנת להצגה בכל מיני אופנים; אם שמת לב להתקפה עלי של אייל אלמוני מסויים בעניין אלטלנה. איך תלמד את זה? אולי תעשה מה שנעשה בבית הספר- לא תלמד את זה כי (בכוונה) לא תגיע למלחמת השחרור. מילחמת השחרור היתה אמורה להיות נושא מרכזי בלימוד ההיסטוריה של הציונות. כמה למדת בתיכון עליה? איך משרד החינוך ימליץ ללמד את מילחמת השחרור? כמובן; מבצעים ומהלך הקרבות. היכן הנגיעה בבבעיות שמלוות אותנו עד היום? אני יכול לומר לך שלדעתי היסטוריה צריך ללמד באמצעות הצגת הדילמות ההיסטוריות. כל מהלך ההיסטוריה הוא צמתים ודילמות. בדיעבד נראה לנו שמהלך ההיסטוריה הוא מהלך רציף וטבעי אבל, אם אתה מעמיד בפני תלמידים את הדילמות אז אתה רואה שהיו כל מיני צמתים ולא בהכרח הפניה בהן לאן שפנו היתה הכרחית. אפשר היה לפנות לכיוון אחר. כך צריך להציג את ההיסטוריה בפני התלמידים. למשל: מדינת ישראל מצאה את עצמה לאחר מלחמת השחרור עם אוכלוסיה ערבית לא גדולה; (לפני סיפוח ואדי ערה -סיפוח ואדי ערה הוא דילמה בפני עצמה) . התקיימה ישיבה בנוכחות מומחים, מזרחנים ומקבלי ההחלטות: מה עושים עם הערבים. היה אחד שטען שצריך להעמיס את כולם על משאיות ולגרשם. היה אחר- מיכאל אסף- שטען שצריך לשלב את הערבים במדינה שילוב מלא (לא כמו היום). בסוף התקבלה פשרה של הטלת מימשל צבאי. המימשל הצבאי לא היה דרך טבעית; זו היתה החלטה מתוך שלוש הצעות. אם הייתי מלמד את התקופה הראשונה לאחר קום המדינה, הייתי מתחיל מהצגת הישיבה ההיא. זה כמובן בכתות הגבוהות. בנמוכות רק לימוד חוויתי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |