בתשובה לאיש המרק, 15/10/06 16:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מתנגד למצב הקיים, בו כופים על הורים להכריח את ילדיהם ללמוד דברים, בין אם הם מסכימים עם החומר או לא, ובין אם הם מסכימים לכפיית הלימודים על הילדים או לא. אני מתנגד למצב שבו נותנים פטור מהחוק הזה רק להורים שמתארגנים לכדי קבוצה גדולה מספיק, כמו חרדים או ערבים. אם הילד שלך לא סובל שיעורי ספרות, ואתה מעוניין לאפשר לו לבחור שלא להגיע אליהם, זה, נדמה לי, נגד החוק. אני לא "מתנגד", אלא נגעל, מהמצב הקיים - רוב ההורים שולחים את הילדים, נגד רצונם, לשיעורים שהם (ההורים) עצמם חושבים שהם בזבוז זמן, במקרה הטוב, רק בגלל שככה כולם עושים, או בגלל שככה נוח (סידור גמיש יותר לילד בזמן שההורים בעבודה מסובך יותר לארגן.) תעודת הבגרות מיותרת לטעמי. תעודת מוסמך כרופא או כמהנדס מעידות על אדם שיש לו סט מינימלי של כישורים הדרוש לאיוש תפקיד, אני רואה טעם בהנפקתן ובהתעניינות בהן. על מה מעידה תעודת הבגרות? שהמחזיק בה יודע קרוא וכתוב? שהמחזיק בה טרח להופיע לבחינות הבגרות? שלפני שלוש/שלושים שנים המחזיק בתעודה זכר מספיק פרטים על הורדוס, או על אישיות היסטורית אחרת שידע עליה נבדק באותה השנה? שהוא כנראה יודע לחשב עודף נכון, או למדוד שטח? זו תעודה שלא מעידה על שום דבר מהותי, ולכן היא חסרת ערך. עכשיו, אני לא חושב שיש טעם להנפיק תעודות למי שלמדו שלבני אדם יש לב אחד ושבמוח יש שתי אונות, אבל זה לא אומר שאני לא חושב שהידע הבסיסי הזה הוא מיותר. אבל להנפיק תעודה בשביל זה? אז אני לא מתנגד לשיעורי היסטוריה, וגם לא חושב שהם מיותרים. אני מתנגד לכפייתם במסגרת חוק חינוך חובה, אבל זה משהו אחר לגמרי - אני מתנגד לכפייתם של שיעורים בכלל, גם החשובים ביותר. ואני לא חושב שתעודות הן מיותרות מיסודן, רק תעודות שמעידות על פרטים טריוויאליים, כמו תעודת הבגרות. את דעתי לגבי בחינות אתה יכול כנראה להשלים בעצמך, אך לא אטריח אותך - אם אתה לא מוכרח לקחת אותן, הן לכל היותר מיותרות. זה לא חייב להיות המצב בסיום התיכון - ההורים עשויים להתעניין. (אבל הבגרות של ימינו כן מיותרת כבחינה בסיום התיכון, שכן רוב ההורים לא מתעניינים במה שלמד הילד בכדי לקבל את הציון שמסתתר מאחורי המילה "מתמטיקה" או "היסטוריה", וממילא, לא היה עדיף להם לבדוק את ידיעותיו בעצמם?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערבב בין שני נושאים שונים: תעודת הבגרות (שהמבחנים בשבילה מתקיימים בכיתות י' עד י"ב) וחוק חינוך חובה, שמתקיים עד כיתה י' בלבד. משמעותה המעשית היחידה של תעודת הבגרות היום (מלבד ההשפעה על הקב"א) היא האפשרות להתקבל ללימודים על תיכוניים (האם ראית מודעת "דרושים" הדורשת תעודת בגרות?), בדיוק כפי שתעודת סיום שנה (בממוצע מינמלי כלשהו) היא תנאי לעלות לכיתה הבאה. ככזו, אני חושב שהדרישה שמי שנושא אותה יידע אי אלו מקצועות חובה (היסטוריה בינהם), אינה בלתי-סבירה. לגבי "הכפייה שבמסגרת חוק חינוך חובה" - יכול הורה, שאינו מחשיב את תעודת הבגרות, לשלוח את בנו לבית ספר פתוח/דמוקרטי וכו' או אפילו לחנכו לבד, בבית למותר לציין שאיני תומך בשיטות אלו, אבל מי שמעדיף - האפשרות בהחלט קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על שני נושאים קרובים. השתדלתי שלא לערבב, ונראה לי שעמדתי במשימה. אני לא מסכים שהדרישה להשכלה במקצועות "חובה" היא תנאי סביר. בפקולטה למתמטיקה ובפקולטה לארכיאולוגיה לומדים ועושים דברים שונים לגמרי, ואין שום הגיון לדרוש ממועמדים לשתיהן בסיס זהה. היסטוריה, מעניינת ככל שתהיה, איננה רלוונטית ללימודי המתמטיקה. כמה אנשים בארץ מעוניינים ללמוד באוניברסיטאות? כמה אנשים בארץ ניגשים לבחינות הבגרות? אני יודע שזה לא בלתי אפשרי, אבל זה לא בדיוק קל, נכון? השאלה איננה בטון סרקסטי. סליחה, אבל אין לי כוח לקרוא בעיון את הקישור המצורף. קוריוז - דליתי משם במהירות את: "חובת ההורים יש חובה עם סנקציה באיום על חרותם (חודשים מאסר) או קניינם (קנס) להביא את הילד פסית לשער מוסד מוכר או מוכר שאינו רישמי, אלא אם יוכח ההורה שניסה להביא את הילד למוסד אבל הילד אינו מעונין להיות במוסד." אני לא משפטן, אבל זה נשמע לי שהכוונה היא שההורה (בברירת המחדל, לפני שקיבל אישורים אחרים) מחוייב לנסות, בכוח, לגרור את הילד לבית הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה בהזדמנות ללמוד לתואר ראשון בחו"ל, ולהגביל את לימודיך רק למתמטיקה, או רק לארכאולוגיה. נראה אם תצליח. אם כבר, אז בארץ ההתמקצעות לתוך תחום מוגבל אחד מגיעה *מוקדם* מדי, לא מאוחר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה חו"ל? אירופה? ארה"ב? גם וגם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שבארץ המצב פחות/יותר טוב מבמקום אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת ויציב. "הציור" שמדובר על גרירה פיסית לכאורה של הילד ממש אינו רחוק מהמציאות, ראה האמור בסעיף 2 לחוק לימוד חובה, שיש בו היפוך נטל הראיה. הפרקליטות ומשטרת ישראל, אינן מתעסקות עם סעיף החוק ההזוי הזה שהינו מיושן מאד {ספטמבר 1949} ונוגד את האמור בחוק יסוד:כבוד האדם וחירותו, ועל אף שהוא נהנה משימור הדינים יש להתאים את הפרשנות שלו לישראל 2006. כדי לסבר את האוזן: מקבל שוחד בנסיבות מחמירות, קרי עבירה שיש עימה קלון, מקבל עונש של 8 חודשי מאסר, כך שפרופורציונלית, על השופט אשר לא קיבל את הגירסת ההורה ,להטיל לכאורה פחות מחצי שעה מאסר, באם ההורה לא יעמוד בהיפוך נטל הראיה אשר הינו פשוט להפליא: כל שעל ההורה להוכיח שהילד לא רצה להגיע ולהיות בבית הספר. משרד החינוך בדרך פתטית ונלעגת חושש היום מאד להפעיל את המשטרה ו/או הפרקליטות בעניין זה, לאור כשלונות מוחצים במערכת המשפט לדוגמא, בפסק הדין עתיד, שבו משרד החינוך הפסיד בנוק-אאוט קשה לטובת בית הספר עתיד המוזהה עם כנסיית הסיינטולוגיה, ולכן, המשרד מסתתר ומטיל את האחריות על הגשת כתב האישום על הרשות המקומית, בבית הדין לעניינים מקומים, במקום בו שופטים אזרח על חריגה בבניית פרגולה. באשר לתעודת הבגרות: א. כל אזרח עם אי-קיו 82 ומעלה, יכול להוציא את תעודת הבגרות ללא לימוד בבית ספר ציבורי או פרטי,זואת גם אם הוא נמנה על אותם 56% אשר לא הגיעו לסף תעודת הבגרות במוסד. ראה ערך תעודת בגרות בלינק ממנו ציטטת. ב. תעודת הבגרת מהווה רק "כרטיס מעבר" שמראים אותו לש.ג בכניסה לאקדמיה, היא אינה פוליסת ביטוח: אתה יכול לגיע לאקדמיה עם התעודה והש.ג ממש, אבל ממש, לא ירצה לתת לך לעבור, כי יש סינון מתוחכם יותר מהתעודה: הציון הפסיכומטרי, הראיון, וסינון שלא מדברים עליו, כמו קשרים העולים על כישורים. או שם מפורסם ששווה למוסד יוקרה ופרסום. (סוף עידן התמימות) ג. ואחרי כל האמור לעיל, הרי שיוסי שריד פירסם 13.10.2006 בהארץ את המיקום של טובי המוסדות האקדמים של מדינת ישראל בטבלה העולמית: לקו הסיום הגיעו רק האונברסיטה העברית, אונברסיטת ת"א והטכניון, כולן מדדות הרבה אחרי ה 100 הטובות, ומוסיף שריד שאיש לא חולק על שכלו החריף: אם עד כה התביישנו ברמת החינוך שהיא בתחתית הסולם העולמי לגבי יסודי ותיכון, כעת מתברר שגם האקדמיה שלנו נמצאת בתחתית הסולם העולמי, מי עבר אותנו? הודו סין וכיוצא בהללו, הלינק למאמר ולאמור לעיל באתר א-ב בחינוך ביתי ממנו צוטט חוק לימוד חובה. לאור זאת, לבעל המאמר "המרגיש שללא בחינת בגרות בהיסטוריה אין לימוד". צר לי על הציניות, אבל זה באמת מה שאתה מרגיש?! הוכח שהלימוד לבחינה משאיר בזכרון טווח ארוך בערך 5-10% מהחומר, זו נשמת אפה של הדמוקרטיה, אתה רוצה לעניין אותי בתולדות לח"י, תהייה חכם, מבריק, יצירתי ותתחרה על ליבי לעומת נושאים אחרים חשובים ומעניינים לא פחות. יחי/תחי? דורפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדברים שם על ענין של ''פטור'' - אתה יכול להשיג פטור אם אתה שולח את הילד לחינוך עצמאי, חינוך אלטרנטיבי או אפילו חינוך ביתי. זה כרוך כמובן בסרבול בירוקרטי (חלקו מוצדק ביותר - יש לא מעט שרלטנים בתחום), אבל למי שזה חשוב לו - זה בהחלט אפשרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השרלטן שלי הוא מלך המשיח שלך. ראוי שאתערב בחינוך ילדיך בהתאם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל ראוי להגן על ילדים מפני הורים טפשים במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי זה מתחיל להיות "במיוחד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשההורים מתחילים לפגוע בזכויותיו של הילד, כמו הזכות לחינוך, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תשלח את הילדים שלך לישיבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, ביקשתי שחרדים ישלחו את ילדיהם לבי"ס ממלכתי? יש הבדל בין הזכות של הורה להחליט מה ילדו ילמד, לבין הזכות הלא-קיימת של הורה להחליט שילדו לא ילמד כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהקו המפריד בין "ללמוד x" ובין "לא ללמוד כלום" תמיד כל כך מובהק. האם לא משנה מה אני אציב במקום x, מספיק לך שלא אציב שם "לא כלום"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, דווקא כן משנה מה תציב במקום X. אני אשאיר למדינה לקבוע מה יספק בתור X. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך כמו שגדי אמר, אתה (כמוני) מונע מהילדים שלך השכלה יהודית אורתודוכסית, שהיא היחידה ששווה משהו. אתה הורה טיפש במיוחד, וראוי להגן על ילדיך מפניך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורים רבים אינם מסוגלים לבדוק את ידיעותיהם של ילדיהם לפחות בחלק מתחומי הלימוד שלהם. נסה ותיווכח, שאין לך מושג מה זה אומר, כל הדברים האלה שילדים לומדים בימינו בשיעורי תנ''ך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ה-23 אני עדיין מגרד מלמטה, אז סביר להניח שמה שלומדים בימינו בשיעורי תנ"ך זה גם מה שאני למדתי. אם בגיל 40 אני לא אבין/אדע את החומר הנלמד במערכת החינוך הכללית לבני 18, יהיו כמה הסברים אפשריים: 1. סוריה כבשה אותנו. אני הייתי עד לפני שבועיים בצינוק, ולכן אינני יודע ערבית עדיין. 2. מערכת החינוך הכללית השתפרה פלאים, עברה מהפך דרמטי, והתחילה לתפקד. (זו חזרה על הסעיף הקודם עם החלפה פשוטה של "כובשים מהצפון" ב"פולשים מהחלל החיצון".) 3. הם לומדים שטויות. הערות: א. נתעלם מהאפשרות שהם לומדים לנגן על גיטרה או לדבר מנדרין. ב. במידה שזה לא היה ברור, אני לא חושב שזה בלתי אפשרי שילדים בני 18, אולי אפילו לא רק יחידי סגולה, אלא רובם, יספיקו כבר להגיע לחומר מתקדם, שגם בין מבוגרים הוא מובן רק למתמחים בתחום ולמשוגעים לדבר. אני לא חושב שזה בלתי-אפשרי (גם לא שזה אפשרי - מאיפה לי לדעת?), רק שזה לא סביר לקרות בימיי. ג. כן, אני שחצן מסריח, אבל זה לא בא לידי ביטוי כאן. בסעיך 3 אני חושב על בן 40 ממוצע בהשוואה לילדים, לא עליי בהשוואה לילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אתה מודע להבדל בין "מסוגל" לבין "מבצע", כן? נכון, מרבית ההורים מסוגלים ללמוד את החומר שהילדים שלהם לומדים ברמה טובה יותר מהילדים עצמם (אם כי, לילדים יש מנגנוני למידה פחות חלודים משל הוריהם), אבל מרבית ההורים אינם יכולים להקדיש את הזמן הדרוש ללימוד החומר במידה שתספיק לוודא שהילד יודע אותו כראוי - למשל, מתמטיקה ברמה של תיכון עשויה לדרוש ממי שלא נגע במספרים כבר 20 שנה לא מעט מאמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אתה מכיר את המונח "שטויות"? אם אני לא יודע מתמטיקה של תיכון, כנראה שאני לא חושב שכל אחד צריך לדעת. הילד שלי מוזמן ללמוד מתמטיקה של תיכון אם הוא חושב לבחור במסלול בו זה נדרש. אם זה מה שהוא רוצה - שיהיה בהצלחה. אם הוא לא רוצה, או לא מצליח - אפשר כאמור לחיות מצוין גם בלי זה, רק תסתכל למשל על אבא שלו. כך או כך, איך עוזר לי הציון שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלי לא יודע תכנות, אבל הוא די בטוח שמצבי היה יותר טוב אם אני הייתי מתכנת. יש הרבה דברים שאני לא יודע למרות שאני חושב שכל אחד צריך לדעת אותם. זה שעשו איתי עבודה גרועה לא אומר שצריך להנציח את זה. (ואיך בכלל הגענו לשאלה אם אני כן או לא חושב שכל אחד צריך לדעת משהו? דיברנו על השאלה אם הורים לא יכולים לבדוק בעצמם את ידיעותיהם של ילדיהם בתחומים מסויימים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון "אתה לא יכול לבדוק את הידיעות של הילדים בכל תחום" לא הופיעה מהאוויר. אני מתייחס אל בהקשרה. אם מה שאני לא יכול לבדוק איננו חשוב, ואת השאר אני יכול לבדוק, אז זה מאוד רלוונטי לדיון. אתה (משונסח בליברליות) העלת למשל את העובדה שאני לא יכול לבחון את בקיאות ילדיי בסנסקריט. עניתי: אני לא מעוניין שהם ילמדו סנקסריט (לא במובן של "יש לי התנגדות לכך"). אם הם מתעסקים כתחביב, לא בגלל שאני חושב שזה חיוני להם, אז מה זה משנה מה הבקיאות שלהם? ציונים שלהם מעניינים אותי בתחומים כמו עזרה ראשונה, נהיגה וכדומה, תחומים שבהם ציון נמוך יוביל אותי לכפות עליהם תרגול נוסף. אבל בספרות? אני לא הולך להגיד לילד שאין טלוויזיה עד שהוא יודע להסביר טוב יותר למה התכוון ביאליק. בטח לא בגיל 18. אז מה נותן לנו הציון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(שכחתי לבקש שאת התכנות תכניס לאותה המגירה עם הגיטרה והמנדרין.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעוניין שהילד שלי ידע תכנות (כי אני חושב שבלי זה, סיכוייו להצליח בעולם העתיד נמוכים מאוד). אממה - אני לא מבין בתכנות. מה אני אמור לעשות? ללמוד תכנות בעצמי? אין לי זמן לזה. לחלופין - אין לי רשיון נהיגה. אני מפחד פחד מוות מנהיגה. אבל אני חושב שזה שאני דפוק לא אומר שאני לא חושב שחשוב שהילד שלי ידע לנהוג. איך אני אבחן את כישורי הנהיגה שלו בעצמי? ובאופן כללי - אני חושב שחשוב שהילד שלי יקבל תעודת בגרות. הציון עוזר לי לדעת אם הוא בכיוון הנכון או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 12448 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי מדבר על נבצרות זמנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דוגמא היפותטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעוניין שהוא ידע לנהוג. אתה לא חושב שזה חיוני, רק שזה מאוד יועיל לו. אז אתה שולח אותו לבית הספר, ואחרי 12 שנים, אתה מקבל תשובה - הילד, היום בן 18 ונחשב משפטית לבוגר, יודע נהיגה "70". מה שבעים אתה שואל? מה כמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הבעיה שלך? http://www.tau.ac.il/tau-rules/clali.html#c9 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, "טוב"? "טוב מאוד"? זה לא מספק שום אינפורמציה. לתת לילד את האוטו בסופי שבוע? לא לתת לו? לתת לו, אבל להיות מודאג, כי הוא נוהג רק "כמעט טוב מאוד"? מה בדיוק זה אומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב מאוד זה יופי של נהג. מספיק זה מישהו שכנראה כדאי להשגיח עליו כשהוא נוהג. לא מספיק זה לא יודע לנהוג. כמעט טוב מאוד זה נהג שאפשר לסמוך עליו, אבל כדאי לא לשלוח אותו לנהוג לבד בתנאי דרך קשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אם אני מאוד אוהב את הילד שלי, ומאוד שונא סיכונים? במקרה הזה להתייחס ל"טוב" כמו שאחרים מתייחסים ל"מספיק", ול"טוב מאוד" כמו ל"טוב"? הרמממ, השאלה הזאת לא מביעה את דעתי בצורה מספיק ברורה, אז אגיד בפשטות - ההודעה האחרונה שלך הייתה לדעתי קשקוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל עובר עליך וקקה בידיך. מה אתה רוצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להגיד שהכוונה מאחורי השאלה לא הייתה ''מה שהצעת לא היה מושלם, הנה כמה בעיות שוליות'', אלא ''זה חסר כל ערך.'' לא התכוונתי להעליב אותך, ובטח שלא ציפיתי שמישהו יקרא את ההודעה ויחשוב ''אה, איך דורפל השנון הזה הכניס לדובי. 'קשקוש'. אני מדפיס ותולה על המקרר.'' ניסיתי למנוע אי-הבנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי כן הסברתי את עצמי קצת יותר טוב עם תגובה 416964 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, לקח לי קצת זמן ללמוד את זה, אבל גיליתי שלפעמים טקט הוא ההבדל בין זה שמישהו יענה לך ובין זה שהוא לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה למבחן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסיף - מי שהנהיגה שלו טעונה שיפור, לא מקבל רישיון. שימשיך ללמוד עד שהידע שלו יהיה מספק. איפה המקבילה במקרה של "ידע" בספרות, אזרחות או היסטוריה? מה הטעם בציונים מאפס עד מאה? אם הוא לא יודע "ברמה של מאה", וזה חשוב, דואגים שידע. לשחרר אותו עם תעודה שכתוב עליה 96 או 84 לא טורם דבר לאיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי שהנהיגה שלו טעונה שיפור לא מקבל רישיון"? "ידע מספק" במקרה של ספרות, אזרחות היא היסטוריה, הוא ציון שמעל ל"נכשל". קיימת סקאלה יותר עדינה ("96 או 84") אבל לא חייבים להתייחס אליה - אפשר גם להסתכל על הסיווג הבינארי הגס יותר אם זה כל מה שמעניין אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה השאלה? אם הידע היה בעל חשיבות, בחינתו הייתה נעשית בכדי לדעת אם אפשר לסיים את ההדרכה, או שיש עוד מה ללמד את הנבחן. אם מי שמקבל 96 ומי שמקבל 84 שניהם משתחררים, ואין הבדל בין התפקוד שלהם בהמשך חייהם, מה בדיוק אומר ההבדל הזה בציון, ומה הייתה המטרה במדידתו? מה זה משנה להורה אם הילד שלו קיבל 96 או 84 בספרות? מה הוא עושה עם המידע הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למה שאתה חושב, לא כל הידע בעולם יכול להכנס תחת הכותרת "הכשרה". לא כל דבר שמן הראוי שידע כל אדם נופל תחת ההגדרה של משהו ש"צריך" לדעת כדי שתוכל "לעשות משהו". השקפת העולם הצרה שלך אולי מסוגלת לראות את המין האנושי כרצף של טכנוקרטים, אבל רובנו דווקא אוהבים לחשוב על עצמנו כבני אדם, על כך הכרוך בכך. ואם זה עדיין לא עוזר לך, אז נסה לראות זאת כך: הציון בספרות, או במתמטיקה, הוא חסר משמעות בפני עצמו. הוא פשוט מרכיב אחד מתוך מכלול של ציונים שרק אחרי שמשקללים אותם יודעים את התשובה לשאלה הדיכוטומית (שזה מה שאתה רוצה, נכון?) זכאי או לא זכאי לתעודת בגרות. ואם הוא לא זכאי, הרי שזה אומר להורים שהוא עדיין לא יודע את כל מה שהוא צריך לדעת ברמה מספיק טובה, ועליו ללמוד שוב. בדיוק כמו שסטודנט לרפואה יכול לקבל 67 או 73 במבחן אחד, וזה יגיד כלום בפני עצמו, אלא רק אחרי שכל הציונים ישתקללו לתוך המשוואה שתכריע - רופא, או לא רופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק שאתה מבקר אותי על ניסיון דמיוני למיין אנשים על "סקאלה" בינארית, כשאני דווקא מבקר אותך על מיונם על סקאלה בדידה, בעלת לא הרבה יותר משני שלבים (עובר/נכשל), בלי מטרה. השקפת העולם שלי אולי באמת צרה, אבל תסתכל על זה ככה - יש לי מעט דברים שיסיחו את דעתי מעצמי וקישקושיי, וקל לי להבחין כשביקורת שמופנה אליי עוברת רחוק מחלקת האלהים הקטנטנה שלי. 1 ההורים לא שולחים את הילד לשנה נוספת בתיכון אחרי שהוא מקבל ציון שלא מוצא חן בעיניהם, נכון? הם לא משנים את היחס כלפיו, נכון? הם לא דואגים להשלמת השכלתו בצורה אחרת בתחום, נכון? אז למה משמש הציון? זה צליל שאיש לא שומע, במקרה הטוב. 1 כחלק מאמצינו לשפר את השירות, הנה ההבהרה מסופקת כבר בהודעה עצמה - אני אמרתי שהציון מגוחך, ושאין לו שימוש. לא הצעתי לעשות את התיקון הקטן של החלפת הסקאלה בין 0 ו-100 בזוג הציונים עובר-נכשל. גם ככה תעודת הבגרות תהיה חסרת ערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אמרת שהכשרה היא בסדר, שאם בסוף התהליך אני מקבל דיפלומה שאומרת שאני יודע לעשות ככה וככה, אז זה טוב ושימושי. אני הסברתי לך שגם תעודת הבגרות עושה אותו דבר, רק לא במובן המוגבל והטכנוקרטי שלך, אלא עם קצת יותר יחס למושג הערטילאי הזה - נפש האדם. לא יודע איזה הורים אתה מכיר, אבל הורים שאני מכיר לוקחים מורים פרטיים, שולחים את הילדים שלהם לבתי ספר אקסטרניים ומוציאים הון עתק כדי לדאוג שהזאטוט יהיה זכאי לתעודת בגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכשרה היא בסדר. אכילת טונה איננה הכשרה, אבל היא גם בסדר. ציונים שלא משמשים לדבר, לעומת זאת... הורים מגלים שהילדים שלהם לא זכאים לבגרות כשאלו כבר בני 18. משם הם ממשיכים לצבא או לאזרחות, לא לחזרה על כיתה י"ב. מה אומר הציון להורה בשלב הזה? מה ההבדל, עבור ההורים והילדים, בין ממוצע 70, 80, 90 ו-99? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לדעת מה יהיה הציון של הילד שלך בחלק מהמקצועות כבר בסוף י"א. ואינדיקציה נוספת מתקבלת במהלך שנת הלימודים, כאשר הילד נבחן במבחנים שאינם מבחן הבגרות. וגם אחרי שסיימת את חוק לימודיך, עדיין לא סגורה בפניך האפשרות לשפר ציונים. ההבדל הוא בין פילוסופיה, תקשורת, משפטים ומדעי המחשב, פחות או יותר. למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, הורים לא יכולים, ונראה שגם רובם אינם מעוניינים במיוחד, לדאוג שילדיהם בני העשרים+ יסגרו את החורים בהשכלתם כשזה מגיע לביאליק או גיאומטריה. הם רוצים לדעת שהילדים שלהם הם אלף-אלף בהכל, גם בספרות ובמתמטיקה, אבל ההשכלה עצמה לא מעניינת את רובם במיוחד, מנסיוני. אני חוזר ושואל - אתה מכיר הורה (מחוץ לאייל הקורא) שניסה להשלים, שלא למטרות שיפור ציוני בגרות, את השכלתו של ילדו? אחד שניסה לדחוף לשיחה בליל הסדר את ההוכחה של משפט פיתגורס? אתה חוזר לעניין הקבלה לאוניברסיטה. חשבתי שאתה מסכים שתעודת הבגרות איננה אופטימלית ככלי לסינון לאוניברסיטה, ושאתה מנסה להראות לי שיש לה גם שימוש אחר. דרך אגב, מאוד לא מחמיאה דעתי על מי שרצה ללמוד דבר אחד, אבל התפשר על משהו אחר (רק[!]) בגלל שלא הייתה לו סבלנות לתיקון הציונים שנדרש ממנו לשם קבלה למוסדות המתאימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון לא רע (הוכחה בעזרת שברי מצות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא מתכוון לשיח משולש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר הרבה הורים באופן כללי. אבי ניסה להשלים את השכלתי הלוקה בתחום הפיזיקה, אבל ויתר בשלב כלשהו. "סבלנות"? מה אם אותו איש חשב שאין לו סיכוי לשפר את ציוניו מספיק כדי להשיג את מה שרצה? אה, נכון, אין אנשים כאלה. שכחתי. שאלת למה יש ציונים ספציפיים - הם שם בשביל שתי מטרות: א. לקבוע אם האדם זכאי או לא לתעודת בגרות, ב. כדי לשקלל אותם לתוך מערכת הקבלה לאוניברסיטה. אם אתה לא הולך לאוניברסיטה, כנראה שבאמת לא ישנה לאף אחד אם הממוצע שלך בבגרות הוא 97.4 או 96.1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה אם אותו איש חשב שאין לו סיכוי לשפר את ציוניו מספיק כדי להשיג את מה שרצה? אה, נכון, אין אנשים כאלה." - זה ממש לא קשה לשפר ציוני בגרות. בטח לא מספיק בכדי לוותר על חלום וללכת ללמוד במשך שלוש שנים סתם משהו אחר כדי להקל את הכאב מהאגו הפצוע. השיחה התחילה מהבגרות, ומהיותה חסרת ערך. אני לא מוצא הגיון בתשובתך, שבנוסח מקוצר היא "הציונים בבגרות? זה כדי לקבוע אם מגיעה לתלמיד בגרות. ומה אומרת הבגרות? היא אומרת שהוא 'טוב' בהיסטוריה ו'טוב מאוד' בספרות. ומה זה 'טוב' אתה שואל? זה 70. מה זה שבעים? זה ציון שניתן כדי לקבוע אם התלמיד זכאי לבגרות, פשוט נועד לשקלול עם ציונים מבגרויות אחרות." שוב חזרנו למערכת הקבלה לאוניברסיטה? או שתשכנע אותי שהבגרות ראויה להיות מערכת הסינון של האוניברסיטה, או שתציין שימוש אחר שלה, או שאסכים איתך (נגד רצונך, אם ידרש) שהבגרות חסרת ערך. כלומר, באותו האופן שצ'ק בלי כיסוי הוא חסר ערך - אפשר לנגב איתו את התחת, אז הוא אכן שווה משהו, אבל יש אלטרנטיבות זולות ונוחות בהרבה, עם שלוש שכבות, בושם וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הטענה שלך. היום הבגרות היא מערכת הסינון של האוניברסיטאות (אני מקווה שבזה לא צריך לשכנע אותך), לכן אם "קבלה לאוניברסיטה" היא "בעלת ערך" אז מזה ניתן להסיק שהבגרות היא בעלת ערך. השאלה אם "הבגרות ראויה להיות מערכת הסינון של האוניברסיטה" היא *אולי* חלק מהדיון על האם "הבגרות ראויה להיות בעלת ערך", שזה דיון אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק גדול, אם לא הרוב המכריע, מהניגשים לבגרות בימינו, לא שוקלים אפילו למידה באוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ובכל זאת, אתה יכול לענות לשאלה? 2. על סמך מה אתה קובע מה שוקלים חלק גדול מהניגשים לבגרות? 3. ואם זה נכון, אז מה זה מוכיח? 4. מה דעתך על המשפט: "חלק גדול, אם לא הרוב המכריע, מהתינוקות שמקבלים חיסון נגד חצבת בגיל שלושה חודשים, לא יודעים אפילו מה זה חצבת"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין סימני שאלה בהודעה הקודמת שלך. 2. ניסיון-תחושה אישית, לא יותר. 3. זה מעלה את השאלה - בשביל מה הם טורחים להוציא את הבגרות? מה נותנת להם התעודה? 4. הדמיון קוסמטי בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כשאני כותב "לא הבנתי את הטענה שלך" אני מתכוון גם ל"אתה יכול לנסח בבקשה את הטענה שלך בצורה שאבין אותה" וגם ל"מה הטענה שלך?". 3. מדובר בשתי שאלות שונות, ראה דוגמא מובהקת בסעיף הבא. 4. לא חושב. זה לא מעלה את השאלות "למה הם עושים את החיסון?" ו"מה החיסון נותן להם?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. היו לי כמה טענות. אתה זכור לי כאייל שניחוש כוונתו קשה במיוחד, אז סליחה, אבל אם אתה רוצה תשובה, תצטרך לשאול שאלה חד-משמעית. (אני לא מנסה להתיש אותך.) 3. שעון יד "נותן לי" את האפשרות לדעת מה השעה, אבל סיבה נוספת לקנייתו תהיה כנראה שלכולם יש כזה. אלו כמה שאלות נפרדות, למה אני עושה משהו, מה אני מספר לעצמי שהסיבות, מה אני מרוויח מכך, וכו'. אני לא חושב שזה מהותי לדיון. אם תלמידים היום מוציאים בגרות כי כולם עושים את זה, או אם ההורים שלהם לוחצים עליהם להוציא אחת בגלל שהם חושבים שכל הילדים המוצלחים עושים את זה, זה לא רלוונטי לדיון בשימושיות של התעודה. 4. הורי התינוקות יוזמים את החיסון ומודעים לתועלתו. את ההחלטה לגשת למבחני הבגרות מקבלים ההורים והתלמידים בשיתוף כלשהו, ולא אלו ולא אלו מודעים לתועלת כלשהו שהוא יצמיח. איפה הדמיון המהותי בין שני המקרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אף פעם לא חשבתי על עצמי ככזה... מה דעתך על השאלה החד משמעית הזאת: "מה אתה טוען?" 3 + 4. לא ברור לי בדיוק על מה הדיון, ויכול להיות שאני סתם מתערב, אבל בכל זאת אני אספר לך סיפור קצר (שלא ברור לי עד כמה הוא רלוונטי). במהלך החופשה האחרונה שלי, הייתי, בין השאר, במדינה שתנאי הקבלה בה למוסדות להשכלה גבוהה שונים מישראל. ז"א, יש להם גם מבחנים סטנדרטיים (כמו הבגרות והפסיכומטרי) אבל בנוסף הם בודקים משהו שנקרא "Extracurricular activity" ("פעילות מחוץ למסגרת הלימודים"?). ז"א, תלמידים שבנוסף להצלחה בלימודים ובמבחנים מביאים "הוכחות" לפעילות גם מחוץ למסגרת האקדמית יתקבלו למוסד בקלות רבה יותר מאלה שאין להם כאלה הוכחות. פעילות כזאת יכולה להיות פעילות ספורט, אומנות או אפילו בעיתון בית הספר. מה שלא מפתיע זה שלפעילות הזאת יש הרבה מאד מצטרפים. בשביל שיהיו הוכחות, הפעילות היא ממש מאורגנת, ובמסגרת בית הספר. מה שהפתיע *אותי* זה העובדה שהתלמידים שהצטרפו לפעילויות האלה, וההורים שלהם לא ציינו את תנאי הקבלה כסיבה העיקרית לפעילות, ודווקא סיבות אחרות (בעיקר חינוכיות, תרבותיות וקהילתיות) הופיעו הרבה לפני זה. בישראל כמעט ולא נתקלים בפעילויות כאלה, בטח שלא מאורגנות, בטח שלא המוניות כאלה. מה ההבדל? מה גורם לו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבית הספר בו לומדים ילדי יש ''מקצוע לימוד'' בשם מחויבות אישית (פסאודו וולונטרית בחטיבת הביניים, פסאודו חובה במשך שנתיים משלוש השנים בתיכון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות או יותר מה שתארת בתגובה 417768 כפעילות מחוץ למסגרת הלימודים שהיא ממש מאורגנת, ובמסגרת בית הספר. יש מורה אשר אחראי על ריכוז התחום (והוא גם דואג לשדך פעילויות כאלה לתלמידים אשר לא מוצאים אותה בעצמם). הבת שלי, לדוגמא, עזרה לתלמיד שנתון או שניים מתחתיה בלימודי האנגלית. יש תלמידים המתנדבים בנוער מד"א, מועדוני קשישים או ילדים. גם פעילות (=הדרכה) בתנועת הנוער נכללת במסגרת זאת. אצל הבן שלי אפילו לימודים בטכניון נכנסו לתוך המסגרת הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, סוגי הפעילות שראיתי בחו''ל היו בעיקר ספורט ותרבות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבן שלי מנגן בתזמורת. זה לא נחשב במסגרת המחויבות האישית (בערך חצי בית ספר מנגן בהרכב זה או אחר). מצד שני, אם לבן שלי אושרו לימודים בטכניון כמחויבות אישית, אני מניח שמי שמנגן בתזמורת מקצועית, או מי שפעיל בקבוצת ספורט המשחקת באופן סדיר באחת הליגות, הדבר כן יחשב לו כמילוי המחויבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם בתי הספר יוצרים תזמורות "מקצועיות"1, וליגות שמשחקת באופן סדיר (והתזמורת מופיעה בכל משחק). 1 אין לי שום יכולת להעריך את המקצועיות של התזמורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לימודים בטכניון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה נכלל בכותרת "מחויבות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. תשאל את מי שהכליל את זה שם. (אתה יכול לחפש אותו ב http://www.schooly.co.il/cabri/ ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין ביותר. נשמע כמו אחלה בי''ס, גם אם האתר שלו מאוד לא ידידותי למשתמש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהוא אכן אחלה בי''ס. מילא הבן שלי, אבל אפילו הבת שלי הולכת לשם בשמחה. (טוב, נו, בלי יותר מדי התנגדות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי שכשחנכתי כתה י', הוצג הרעיון הזה בדרך השלומיאלית כ''התנדבות חובה'' או חובת ההתנדבות. סרבתי לשתף עם זה פעולה עד שהעניין יוגדר טוב יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, שיחקת ב"עניין של זמן"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי אל כל הפרוייקט כהתנדבותי ולא לחצתי על אף אחד לבצע אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "כל מיני דברים. איזו מטענותיי טעונה הסבר?" רלוונטיות הסיפור לא ברורה לי. מצד שני, אני רק 0.62 בטוח שהבנתי אותו - התלמידים, שהסגר-הסגר-הסגר, התייצבו לפעילויות הרבה לפני תאריך ההתחלה הנדרש לקבלת האישור על השתתפותם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. היא משדרגת עד לדרגה מסויימת (פחות מתואר אקדמי, יותר מסיום כיתה ח' ואף יותר מסיום תיכון - מקצועי, למשל - ללא תעודה כזו) את אפשרויות התעסוקה שלהם וממוצע השכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר אמרתי לך מה הערך של הבגרות, אבל אתה לא מקבל הכשרה להיות בן אנוש תרבותי כמשהו רלוונטי. אז זבש''ך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה ממש לא קשה לשפר ציוני בגרות. בטח לא מספיק בכדי לוותר על חלום וללכת ללמוד במשך שלוש שנים סתם משהו אחר כדי להקל את הכאב מהאגו הפצוע." מאיפה הביטחון העצום בכך שמה שאתה אומר הוא נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחושה אישית בלבד, כמובן. לא טענתי אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיונים שבהם עובדות מרכזיות וחשובות מוכרעות לצד זה או אחר בגלל "תחושה אישית" הם די חסרי טעם. קצת מזכיר לי את התסכול שפעם הרגשתי כשקראתי מה מנחם בן כותב נגד האבולוציה, כשהטיעון המרכזי היה "העולם כל כך יפה, איך ייתכן שזה נוצר במקרה?" (מאז למדתי לא לייחס חשיבות למה שמנחם בן כותב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התחושה האישית שלי אפשר לבדוק, וגם נדמה לי (שוב - אפשר לבדוק) שכולם כאן, גם אתה, שותפים לה. אפשר בקלות להוכיח שאני טועה, ואני (כנראה) אגיד ''אופס, טעיתי.'' אני מסתמך על תחושה אישית, לא משום שהיא עדיפה לדעתי, אלא מתוך עצלנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא שותפה לתחושה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם התחושה האישית שלי היא שאתה טועה, אחרת לא הייתי מנג'ס לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מופתע לשמוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מפתיע כאן? אתה רוצה לומר לי שאף פעם לא נתקלת באנשים שניסו לשפר בגרויות ולא הלך להם? או שאצל כולם זה היה קל? או שבכל פעם שנתקלת במישהו שלא הלך לו, השתכנעת שהוא סתם לא התאמץ מספיק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון שקיבלתי את הרושם, שמעל ל-90% מהילדים בארץ ניגשים לבגרויות, אך שפחות מחצי מהם היו מעוניינים ללמוד באוניברסיטה אחר כך. מי שהיה רוצה ללמוד באוניברסיטה, אבל לא חושב שיש לו סיכוי להתקבל, אני סופר כ"היה מעוניין ללמוד באוניברסיטה", כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעל תשעים אחוז מהילדים בארץ ניגשים לבגרויות? מאיפה הבאת את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגשה. נסכים על מעל 70%? שימי לב, כתבתי "ניגשים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה אומר "ניגשים", הכוונה מתוך כל הילדים בישראל? הכוונה לניגשים לכל הבגרויות? למחציתם? לפחות לאחת? על שבעים אחוז פחות מתחשק לי להתווכח, אבל באופן כללי אני לא מבינה למה להסתמך על תחושות והרגשות כשאפשר למצוא את הנתונים בקלות ברשת (לא אני. אני צריכה ללמוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעל שבעים אחוז מכל הילדים בישראל (בעלי האזרחות הישראלית) ניגשים למבחני הבגרות, כשמגיעה השעה (רוב הילדים בכלל ביסודי ובגן בכל רגע נתון). לא לכל הבגרויות, אף אחד לא ניגש לכל הבגרויות. למספיק בגרויות בכדי לקבל תעודה, בהנחה שיעברו את המבחנים. מה ומתי שבית הספר החליט שתהיה התוכנית שלהם (הרוב לא בבתי ספר אקסטרניים, נדמה לי). שילוב של: 1. לא מספיק חשוב ו/או מעניין. 2. לא מספיק פשוט וקל (עשר שניות?). 3. אני די בטוח בתחושה שלי, במובן המוגבל של 4. אם הפריפריה מהווה אחוז גדול יחסית מהמדינה, והמצב שם שונה מהותית מבאיזורי (המרכז), זה לא מעניין. לא מפריע לי להגיד, "כל מה שאמרתי עד עכשיו - רק לגבי המרכז." נתונים ספיציפיים יותר יהיה א. פחות קל לאתר ב. פחות חשוב לאתר - ככל שמצטמצמים, הניסיון והתחושות שלי יותר מדויקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין איך מהמספרים הללו אתה מסיק שכל מי שרוצה לשפר בגרויות, קל לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי עשיתי את ההסקה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורפל: ממש לא קשה לשפר ציוני בגרויות. נודניק: ממש לא נראה לי. מה גורם לך לחשוב ככה? דורפל: קיבלתי את הרושם ש<סטטיסטיקות>. נודניק: אני לא מבין איך מהמספרים האלה אתה מסיק את הטענה המקורית שלך. דורפל: מי מדבר על הטענה המקורית שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על תגובה 417325 כשדיברתי על אחוזי המעוניינים ללמוד באוניברסיטה מתוך הניגשים לבגרויות. מן הסתם "איקס אחוזים ניגשים לבגרויות" לא גורר "הבגרויות קלות/קשות". נראה שהבלבול (כאמור - שלי) מתחיל כאן - תגובה 417122 . סליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיהיה נכון לטעון שקבלת ציוני בגרות ופסיכומטרי שמאפשרים קבלה למקצוע X באוניברסיטה Y תמיד יהיו יותר קלים מקבלת תואר ראשון במקצוע X מאוניברסיטת Y. כך שאחד שלא מאמין שהוא יכול לשפר את הבגרויות שלו לרמה מספקת כדי להתקבל ללמוד את מה שהוא רוצה, כנראה גם לא אמור להאמין שהוא יצליח לסיים את הלימודים באותו מסלול, ולכן הגיוני שיתפשר על מסלול אחר, שעשוי להיות קל יותר. לעומת זאת פגשתי לא מעט אנשים שמספרים על זה שהם מאוד רצו ללמוד X אבל הלכו ללמוד Y רק בגלל שלא היו להם הנתונים הדרושים להתקבל ל X (ובדרך מקללים את משרד החינוך ובעיקר את הפסיכומטרי שהרס להם את החיים), אותם קשה לי מאוד להבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שאתה משתמש ב-Y לשתי משמעויות שונות. גם הטענה שלך בקשר לציוני הבגרות בעייתית, למרות שהיא נשמעת לי סבירה למדי. הבעייתיות נובעת מכך שבגרות היא בהרבה מקצועות, לא בהכרח קשורים לתחום שלך באוניברסיטה; הסבירות נובעת מכך שאין משקל זהה לכל המקצועות. בטכניון למשל מייחסים משקל גבוה יותר לציונים טובים במתמטיקה ופיזיקה, ולכן מישהו עם 60 באזרחות כנראה שלא יסבול במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אחד שלא מאמין שהוא יכול לשפר את הבגרויות שלו לרמה מספקת כדי להתקבל ללמוד את מה שהוא רוצה, כנראה גם לא אמור להאמין שהוא יצליח לסיים את הלימודים באותו מסלול, ולכן הגיוני שיתפשר על מסלול אחר, שעשוי להיות קל יותר" לא שזה לגמרי סותר את הטענה שלך, אבל לפני תחילת השנה הנוכחית בדקתי (בעיקר מתוך סקרנות) מה היה קורה אם הייתי רוצה להתחיל ללמוד השנה בחוגים שלי. בשני החוגים לא הייתי מתקבלת ללא תיקון בגרויות או פסיכומטרי נוסף. בשני החוגים אין שום משמעות לעובדה שהציון שלי במתמטיקה בינוני למדי. האם אני חושבת שהייתי יכולה לשפר את הבגרות שלי במתמטיקה אם הייתי צריכה? כמובן. הייתי נושכת את השפתיים, מתחילה ללמוד שנה מאוחר יותר, ומשפרת את הציון. האם אני חושבת שגם בפסיכומטרי הייתי יכולה להצליח היום יותר? בלי ספק. אבל אז עולה השאלה, האם החוג בו אני לומדת הוא באמת "חלום חיי"? האם הייתי מוכנה לדחות את הלימודים בשנה בשביל לא לשנות את המסלול עליו חשבתי? אחד מהם, במקרה, כן. זה לא נכון לגבי רוב האנשים שלומדים איתי, אגב. החיים הם לא רצף של הגשמת חלומות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |