בתשובה ליהונתן אורן, 15/10/06 15:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני מבקש מהפכות גדולות (רק רפורמות קטנות ומשמעותיות) ניתן ללמד היסטוריה בצורה אחרת, גם כשההיסטוריה המוצגת בספרי ההלימוד ממשיכה להיות היסטוריה אירועית - נוסח רנקה. פה ושם מבצבצים איים של היסטורי האחרת: חבתרתית, בין-תחומית... לא צריך לכתוב ספרי לימוד מחדש. אלה ממט"ח מצוינים. על המורים לנצל את חומר הגלם על פי המטרות שנקבעו ללימוד היסטוריה בזמנו, מטרות אלה עדין תקפות בעיניי. לגבי אמפתיה - יש מחלקות בקהילת ההיסטורינים. אבל זה נושא לדיון אחר. מבחינה חינוכית נקבעה תמיכה בשימוש באמפתיה, על פי המטרות ללימוד המקצוע. אבל בשטח אני מתקשה עד מאוד לראות אצל המורים ביטויים של אמפתיה בין הדמויות ההיסטוירות לבין התלמידים. ואני אומר כאן שיש פיספוס גדול.כי ההיסטוריה מאפשרת לתרגל את ההומניזם הלכה למעשה...לנסות להיכנס לעולומות של אחרים ממני כדי לנסות ולהבין את הרגשות, את המחשבות, את המניעים... אני חושב שזאת מטרה ראויה, הומיסטית מאוד. לו היו מטפחים את היכולת האמפתית אצל התלמידים (בצורה אמיתית) החברה שלנו הייתה, אולי, יותר סובלנית כלפי האחר (העובד הזר, הערבי, החרדי, הספרדי, האשכנזי...) מהבחינה הזאת, אינך צודק לגבי הזיהוי של"אמפתיה" עם "כוחות השחור". דווקא הייתה זו מרגרט טצ'אר אשר התנגדה לשימוש של האמפתיה בבית הספר באנגליה וביקשה לחזור ו"ללמוד עובודת" ועוד: ספרי היסטוריה בימינו (סטליגרד, הספר על בלה קהון, הספר על פרשת ספירת היהודים ב- 1916 ועוד...כל אלה עושים שימוש ביכולת האמפתית של המחבר לחדור לתוך עולמם של הדמויות ההיסטוריות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |