בתשובה ליובל רבינוביץ, 03/11/01 11:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אם כנ''ל אנחנו מצטמצמים לסוגיית ההשלכות הבריאותיות. זאת בהנחה שהרואין אכן ממכר כמו סיגריות, מה שלי נשמע לא סביר. אמנם ראיתי מעשנים בקריז עצבני לניקוטין, עצבני יותר מכאבי מחזור לעתים, אך מעולם לא ראיתי אותם מתפרצים לבתים בשלחם יד לקופסה. יש הרבה קבוצות תמיכה למעשנים, אבל אין להם כפרי גמילה. השיעבוד לסם, מן הסיפורים בהם הוזנתי, הוא הרבה יותר קשה. משתמשת לשעבר שהוזמנה לדבר לפני התיכון שלי תיארה את חייה כרדיפה חייתית אחרי כסף למנה הבאה, כשהזולת משמש טרף ושום דבר אחר לא נחשב. לא מצב סימפטי להכניס אליו אזרחים מן השורה, אפילו יהיו מספיק מודעים לעצמם בתחילת הדרך כדי לבחור להתמסטל. לא אתיימר לספר לך על ההשלכות הבריאותיות של צריכה שוטפת של הרואין, ולו במינון סביר. אם אני זוכר נכון, מערכת העצבים הולכת עם הזמן קאקן, וגם הרגישות לחומר הולכת ופוחתת. למען האמת, אשמח לשמוע על השלכות אלה ממך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר קופסת סיגריות עולה בסביבות עשרה שקלים, זה די אידיוטי לפרוץ לבית כדי להשיג אחת. לפני שנים, כאשר היתה שביתה ב''דובק'' נראו מחזות מעוררי פלצות על נרקומני-ניקוטין שעמדו בשערי המפעל והתחננו לסיגריות. אינני זוכר כרגע למה הם לא יכלו לעשן סיגריות תוצרת חוץ באותה תקופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> "משתמשת לשעבר שהוזמנה לדבר לפני התיכון שלי תיארה את חייה כרדיפה חייתית אחרי כסף למנה הבאה, כשהזולת משמש טרף ושום דבר אחר לא נחשב." אתה חושב שאם היתה מתארת חוויה מסוג אחר, היא היתה מוזמנת לדבר בפני בית הספר התיכון שלך? על ההתמכרות לסיגריות כהתמכרות הקשה ביותר המוכרת לי כבר הרחבתי כאן: תגובה 12995 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שוב רוצה להתעקש על הנקודה שהעליתי כבר, זאת לאחר שקראתי את הלינק שלך: האם העובדה שמיליוני מעשנים מגיעים לשיבה טובה ללא שום מחלה קטלנית, זאת לעומת 50% ממכורי ההירואין שמתים בגיל צעיר, ולא כתוצאה ממחלות ארוכות שנים אלא כתוצאה מטראומה שנגרמה ע"י ההירואין (אלא אם כן אני טועה לגמרי), לא מעידה אפילו קצת שההירואין מסוכן יותר? אפשר לדון ארוכות במשמעות הביטוי "ההתמכרות הקשה ביותר", ואולי העובדה שהצגתי לא עונה לקריטריון הזה, אבל לא מפחיד אותך לחשוב שבתך, למשל, חו"ח, תחליט בשבוע הבא לנסות את מנת ההירואין הראשונה שלה (כן, היא שמעה את מסע ההסברה של משרד הבריאות אבל החליטה לנסות בכל זאת, כי היא ילדה) ו-תמות עוד באותו היום- כתוצאה ממנת יתר? עם סיגריות זה לא יכול לקרות! (סליחה על הדרמה). מומלץ, דרך אגב, לראות את הסרטים "רקוויאם לחלום" ו"טראפיק" (לא שיש בהם הוכחה כלשהיא, אבל כדאי בכל זאת). המלאכיות של אריקה קריסטנסן המתנגשת עם הכיעור של הסמים לא יוצאת מראשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וספרות זולה, בשביל האיזון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה האיזון כאן? (את טריינספוטינג לא ראיתי, את ספרות זולה כן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שהסרט הזה עושה זה בנאליזציה של חיי הפשע. וינסנט וג'ולס נוסעים במכונית לקראת חיסול ומתוכחים ביניהם אם עיסוי רגליים הוא מעשה מיני או לא (שיחה שהייתי מצפה לשמוע בין ג'ורג' קונסטנזה וג'רי סיינפלד ולא בין שני רוצחים לפני ביצוע משימה). באותה צורה עיסקת הקניה שוינסנט עורך מוצגת כעניין שגרתי. הוא מתיעץ עם המוכר כמו מי שבא לקנות מערכת סטריאו, חולק איתו חויות מהביקור בהולנד, והדילר מנסה לשדך לו בחורה. וינסנט מוצג כאדם מתפקד, הוא הולך לעבודה כל יום (עבודה משונה משהו אבל זה חלק מהמסר), עושה את המוטל עליו במסירות (חוץ מהפקרת הנשק שעלתה לו בחייו) הוא בן הזוג הרציונאלי של ג'ולס, והוא מזריק הרואין. טריינספוטינג, אתה לא צריך לראות את הסרט, מספיק שתקשיב למונולג שפותח אותו. בקיצור, סמים, לפחות בסרט הזה הם חלק מהחיים, בדיוק כמו שוד, רצח והונאות הימורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין ספרות זולה לטראפיק הוא שהראשון הינו מעשיה משעשעת וחצי-דמיונית, ולכן הוא יכול להרשות לעצמו להציג את וינסנט כפי שכתבת, גם אם הזיקה למציאות רופפת, ואילו השני הינו סרט חצי-דוקומנטרי, סופר-ריאליסטי, ואם אני צריך לבחור איזה משניהם מציג התמכרות לסמים קשים בצורה טובה יותר, טראפיק מנצח. שוב, כפי שכתבתי מקודם, הסרט לא מהווה הוכחה ניצחת לאסון הגדול שהסמים מביאים (הוכחה אובייקטיבית, כמובן; באופן סובייקטיבי אני השתכנעתי כבר מזמן), אך בכל זאת רצוי שתומכי הלגליזציה של סמים קשים יצפו בו כדי לקבל פרספקטיבה נוספת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
50% ממכורי ההרואין מתים משסיבות הקשורות להתמכרות שלהם. 60% ממעשני הסיגריות מתים מסיבות הקשורות לעישון. לסיגריות לוקח יותר זמן להרוג. אם בתי תחליט לנסות הרואין, היא תנסה אותו, ואם היא תתמכר אליו, אני מעדיף שהמזרקים והחומר יימכרו לה באופן רשמי ולא בסמטה אפלה מטיפוסים מפוקפקים. אני מסכים איתך שהטוב ביותר הוא שהיא לא תנסה כלל סיגריות או הרואין. האם מאמצי המלחמה בסמים מפחיתים את הסיכוי שהיא תנסה הרואין? אם כן, הרי שיש לאסור לחלוטין על עישון סיגריות, הפוגע יותר. מלבד זאת - אם נצליח למנוע ממנה לעשן סיגריות, היא כנראה לא תנסה הרואין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמצי המלחמה בהירואין בהחלט מפחיתים את הסיכוי שהיא תנסה הירואין; באשר לסיגריות, הנזק נגרם בטווח הארוך, יש זמן רב "להתחרט" ולהפסיק, כך שקשה לי לסווג את הסיגריות כמשהו "קטלני", שצריך להשתמש בו במידה ובזהירות ואם תעשן סיגריה אחת יותר מדי אז אוי ואבוי, ולכן יש מקום להשאירן חוקיות ולהשאיר את ההירואין, שמנת יתר של כמה גרמים ממנו יכולה להרוג, מחוץ לחוק. שוב: אכן, יותר אנשים מתים מסיגריות, גם יחסית וגם אבסולוטית, אך למעשנים יש שנים על גבי שנים לעכל את זה ולהחליט. האם מכירת הירואין בבתי מרקחת תהפוך אותו לחומר לא מסוכן? אולי זה יוריד את גורם ההסתבכות עם החוק, ואולי הקונים לא יקבלו איידס מהמזרקים, אבל מה עם החומר עצמו, הוא לא יישאר קטלני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשני הסיגריות יש באמת הרבה זמן להתחרט ולהצטער, אבל להפסיק? שאל אותם. הרוב המכריע אינו מצליח להפסיק לעשן. מכירת הרואין באופן חוקי תהפוך אותו להרבה פחות מסוכן. הסיכוי למנת-יתר יפחת מאד. הסיכוי לאיידס וצהבת ירד לאפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. ההרואין כשלעצמו, במינון שאינו לתאלי, אינו גורם נזקים מצטברים למערכת העצבים? לכשתתפנה לכך, אשמח לשמוע משהו על הנזקים העשויים להיגרם מצריכה סדירה במינונים קטנים של סמים קלים וקשים. למשל בהשוואה לנזקים הידועים הנגרמים משתייה ועישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ואני מוקיר אותך על ניסוח ההסבר ההוא, המשקף את דעותי ואת השקפתי גם לגבי סיגריות, גם לגבי הירואין, וגם לגבי הרצוי לנו מבחינה חוקית וחברתית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |