|
א. גולת הכותרת של מערכת החינוך היא להוציא ממנה אנשים בוגרים שמסוגלים לתפקד בחברה המודרנית כאזרחים פעילים, מועילים ובעלי פוטנציאל להשיג את מטרותיהם. תעודת הבגרות אינה אלא מדד למשהו אחד שהמערכת עושה, ואינו מחוייב המציאות עבור כל נער. לא כל ההורים חושבים שלילדיהם לא יהיו חיים ראויים ללא התעודה הזו. למעשה, אני חושב שהבעיה היא הפוכה - יותר מדי הורים חושבים שאין כל צורך בהשכלה (בלי קשר לכן תעודה לא תעודה), ובכך מונעים מילדיהם נדבך חשוב בהכשרתם לחיים עצמאיים. בכל מקרה, כל הורה שמודע למציאות הישראלית יודע שתעודת בגרות זה חשוב רק אם הכיוון של הילד בחיים הוא כזה שמצריך אותה. לא כל ילד צריך תעודת בגרות, וזה, אם תסלח לי, כל ילד יודע.
ב. זה שאפשר, עקרונית, להוציא תואר ראשון באונ' הפתוחה בלי שום תעודת בגרות או פסיכומטרי זה נכון, אבל זה גם מאוד מאוד קשה, ולא מתאים לרוב האנשים שאני מכיר. זה עוד יותר קשה למי שלא סיגל לעצמו הרגלי למידה, שזה עוד אחד מהדברים החשובים שביה"ס אמור להקנות לתלמיד.
ג. אני דווקא מעריך שרוב האנים יודעים שהם יכולים לעזוב את בית הספר אחרי כיתה י'. בסביבתי המיידית זה היה סוד פרוץ למדי, וגם הצלחתם הבלתי מבוטלת של בתי הספר האקסטרניים תעיד על כך. אז למה נשארים? כי יחסית לחלופות, בית בספר היא אופציה זולה ולא כל כך רעה להשיג כמה מטרות, שתעודת בגרות היא רק אחת מהן.
ד. מה זה "להבין את מקומם בחברה"? אתה הוא זה שמצמיד תווית ערך למסלולי החיים השונים. אני חושב שזו שגיאה. אין ערך גבוה יותר לטכנאי שיניים שלמד שנים את המקצוע על פני מכונאי רכב שההכשרה שלו לא כוללת מוסדות אקדמיים. יש הבדלים במשכורות, כן, אבל אי אפשר שכולם יהיו בעשירון העליון, ואני מעדיף חברה שבה השכר שלך נקבע על בסיס הכישורים שלך מאשר כזו בה השכר נקבע על פי הקשרים שלך. גם מסלול החיים הנוכחי שלי, שכולל שני תארים ודוקטורט לעתיד, לא יביא אותי להתרועע עם אף אחד מעשירי העולם. אז מה?
(תגובה זו נכתבה במשך כשלוש שעות עם פוציק בוכה לפרקים על הידיים (יש לו גזים). כל חוסר קוהרנטיות של הטקסט צריכה להיות מיוחסת לעובדה זו).
|
|