 |
הבעיה הגדולה שיש לי עם הטענה ש"אני לא דתי, אבל אני שומר על המסורת היהודית" היא שהיא לוקה בחוסר עקיבות. המסורת היהודית, מה לעשות, היא מסורת דתית. הנסיון ליצור מסורת יהודית לא דתית בעלת משמעות כשל, לפחות באלפיים השנים האחרונות. הדבר היחיד המאחד יהודי מפרס עם יהודי מרוסיה הוא דתם.
כאדם בעל הכרה חילונית, אני רואה את התנ"ך כספר המזיק ביותר שנכתב בהסטוריה האנושית (ואל תביאו לי את "מיין קמפף" - אף אחד לא קרא את הזבל הזה); אני רואה את המסורת היהודית כאוסף של שקרים, הבלים ואמונות טפלות שהתקדשו במהלך השנים; וכמו ניטשה, אני סבור ש"האמת איננה מוכחת בדם". העובדה שאנשים היו מוכנים למות בעד הבליהם איננה הופכת את ההבלים הללו לאמת.
מה אני חושב על החגים? באתר הזה, או באתר חופש, תוכל למצוא את דעתי על חנוכה (תחת הכותרת הדי ברורה, "אני מתיוון גאה"). את שאר החגים אני משתדל שלא לחגוג. בפסח אני מקפיד לאכול חמץ. ביום הכיפורים אני טורח לסעוד. אם ישאלו אותי ילדי מהם החגים, אסביר להם שאלו תאריכים המקודשים למחזיקים באמונות טפלות.
הקשר שלי לארץ? נולדתי כאן. אני חושב וכותב בעברית. זה הכל, פחות או יותר. אילו הייתי נולד במיאמי, סביר להניח שהייתי מהגר למילווקי. לא לישראל. אני כאן בגלל שאני כאן. הציונות היא מסכת של עוולות, אבל אני לא אחראי להן. אני מוכן בהחלט לפצות את הפלסטינאים על הסבל שעברו. אין לי בעיה עם זה.
תהליך החילון שהתחיל לעבור על היהדות בתחילת המאה היה תהליך בריא ומשחרר. הוא נפסק, וחדל שכך; אבל מאחר והיה תלוי בציונות, הוא סבל מסתירה פנימית מלכתחילה: הציונות טענה שיש עם יהודי. אין כזה דבר. כתוצאה מכך, היא מעולם לא הצליחה להגיע להגדרה לא דתית של יהדות. הכנענים ניסו להשתחרר מהיהדות, והוחרמו על ידי הממסד. מיעוט גדל והולך של חילונים אומר את האמת בגלוי: איננו יהודים. אין לנו דבר עם היהדות. אנחנו ישראלים. אדם הטוען שהוא יהודי לא דתי יפתח אוטומטית רגשי נחיתות כלפי היהודים האורתודוקסים. מי שרוצה לחוש רגשי נחיתות כלפי אדם תרבותי כמו עובדיה יוסף או כלפי ספר אוהב אדם כמו השולחן ערוך, שיבושם לו. אני, אישית, יוצא מהמשחק הזה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש