|
||||
|
||||
כשאתם התרווחתם לכם בנוחיות בשירותים המרווחים שלכם, אנחנו יכולנו רק לחלום על שירותים, בתוך קופסת הנעליים שבה גרנו (אני ו18 האחים שלי). |
|
||||
|
||||
תגובה 275186 ובמיוחד תגובה 275398 |
|
||||
|
||||
מותרות! אנחנו גרנו, כל 75 אחי ואחיותי, בקופסת נעליים על הכביש הראשי! וכל בוקר הינו צריכים לנקות את הכביש עם הלשון לפני שהלכנו לעבודה במיכרות! |
|
||||
|
||||
שכחת "ואהבנו את זה!" או "ועוד אמרנו תודה!" |
|
||||
|
||||
הנה המקור (בתוך "עשר העבודות הנוראיות בעולם"): |
|
||||
|
||||
אכן תמונות קשות, אבל לפחות חלק מהסיפורים (מכרות הפחם, הגופרית והזהב באוקראינה, אינדונזיה וברזיל, פרוק האוניות בפקיסטן ואיסוף אשפה בפיליפינים) זה עבודות שהעובדים בחרו מרצונם החופשי. סיפרתי בתגובה 166421 על דבר דומה. |
|
||||
|
||||
אתה ביקרת במכרות מתוך עניין בחיי הכורים? |
|
||||
|
||||
גם. אבל גם כחוויה. זאת היתה הפעם הראשונה שהייתי במכרה תת קרקעי. |
|
||||
|
||||
בחברות מסויימות, וכך זה היה גם ביורקשייר, היתה מעט מאוד מוביליות חברתית, ורוב האנשים עסקו במקצועות שהוריהם עסקו בהם. אגב, במכרה שבו אני ביקרתי, חלק לא קטן מהכורים התחיל לעבוד שם אחרי שאבא נפטר ממחלת ריאות, והשאיר אחריו גדוד של ילדים קטנים, אז הגדול התחיל לעבוד. וכמה שנים אח"כ התחתן, עשה ילדים, ובגיל 40 התפגר ממחלת ריאות, וחוזר חלילה. בד"ך דווקא לקטנים במשפחה יש סיכוי לצאת מהמעגל הזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |