|
||||
|
||||
קמיר לא היחידה שנוהגת כך. היו לי מרצים כאלו ואני מכיר נוספים. אני חושב שברור שהסיבה לניסוח הזה של החוק היא לא הנוהג הזה של קמיר אלא סיבה אחרת. את זה אני חושב שהראיתי, לא? ואני יכול לחשוב על סיבות טובות יותר לפטר מרצה מאשר חידושיו הבלשניים. לא, אני לא חושב שהגיוני להתייחס לקורבן אונס כאישה רק בגלל שמדובר ברוב. אני גם מפקפק בכך שה"רוב" הוא משמעותי. הבאתי את דוגמת שכר-המינימום. אני יכול להביא נוספות: האם נראה לך הגיוני שחוק העוסק ברישוי גני-ילדים ידבר על "אישה (לרבות גבר) השוכרת מקום המשמש כגן-ילדים"? זה נראה לך תואם תפיסה שוויונית ומתקדמת? או בכיוון ההפוך, זה נראה לך הגיוני שחוק ידבר על "גבר (לרבות אישה) המשמש כמנהל-כללי של חברה ציבורית", במקום להשתמש בלשון-החוק הנייטרלית "אדם"? |
|
||||
|
||||
אתה מפקפק בכך שהרוב הוא משמעותי? מעניין. אז מה, גברים פשוט אף פעם לא מתלוננים? לא הייתה לי בעיה עם "אישה (לרבות גבר) המשמשת כמנהלת כללית של חברה ציבורית", למשל. ועצם העובדה שזה מעליב בעיניך שהפנייה היא בלשון נקבה אומרת לי שכנראה יש בהחלט מקום להשתמש בה יותר. כלומר, בעיקרון - זה בהחלט אמור להעליב אותי שלרוב הפנייה ברבים היא בלשון זכר. (וזה אכן מעליב, אבל זה לא היה כך לו הפניות ברבים היו מתחלקות לפעמים לזכר ולפעמים לנקבה). |
|
||||
|
||||
רוב לא משמעותי, כלומר אונס של גברים אינו תופעה זניחה או שולית. זה הקריטריון הרלבנטי לענייננו. אני בטוח שאת לא חולקת על זה. אם תסלחי לי על ההתדרפלות הקלה ברוח טובה, הרבה דברים יעליבו אותי, וזה לא אומר דווקא שאת צריכה לעשות אותם. אם מה שהתכוונת לומר זה "אם אתה מוצא את זה מעליב, סימן שגם תודעתך-שלך התקבעה לראות באישה יצור נחות, באופן בלתי-מודע, על-ידי השימוש בשפה הסקסיסטית" (ואני לא יודע אם זה מה שהתכוונת) אז תגידי את זה, ואתייחס לדברים. ובחזרה לתודעתי-שלי, הנעלבת: זה שמתייחסים לקבוצה שאני חבר בה בלשון נקבה לפעמים זה לא מה שמעליב אותי. זה יכול לכל היותר להרגיז אותי בנסיבות מסוימות, וברובן זה מסרבל, אבל זהו1. מה שמעליב זה התוכן, לא הצורה: השימוש של קמיר בניסוח הזה _בכוונה_תחילה_ כדי להציג פגיעה בי (כגבר) כשולית או לא מעניינת, או כדי להציג נושא שאני מזדהה איתו כביטוי של מלחמת מינים שבו אני נמצא בצד הלא-נכון, ובחזקת תוקפן. אני חושב שהראיתי בצורה די ברורה שזו, ולא אחרת, הייתה הכוונה של קמיר2. _______ 1 בכוונה ובמאמץ ניכר אני לא גולש לכיוון הזה. גם כי זה אוף-טופיק, וגם כי זה שולי בהשוואה לבעיה שלי עם קמיר בהקשר הזה. 2 למרות שיש עוד דוגמאות, פחות בוטות, בטקסט |
|
||||
|
||||
אני לא ממש מכיר את אורית קמיר, אבל יצא לי לא פעם לשמוע את מירב מיכאלי. גם היא נוקטת, כביכול, באפליה מתקנת, כאשר היא משתמשת בלשון נקבה בדברה על רבים. עד כאן, זה נשמע כמו רעיון משעשע משהו לשנות את העברית לטובת המגדר המקופח. אלא שהאזנה קפדנית יותר מגלה שיש כאן מעבר לכך. בעוד העברית מתיחסת ל*כל* קבוצה מעורבת מגדרית, או שמגדרם של חבריה אינו ידוע, בלשון זכר, בין אם מדובר בהתיחסות חיובית, שלילית או נייטרלית, הרי אצל מירב מיכאלי (ולפי מה שהבנתי גם אצל קמיר) המגדר הוא תלוי קונוטציה. הקרבן הוא אשה (לרבות גבר). האנס הוא גבר (לרבות אשה(?)). |
|
||||
|
||||
אני אינני מכירה את מירב מיכאלי, אבל לגבי קמיר - באופן נורמלי, היא מעדיפה פנייה בלשון נקבה. |
|
||||
|
||||
ובאופן לא נורמלי? היא מדברת על בית משוגעות? |
|
||||
|
||||
''באופן נורמלי'' - ''בדרך כלל''. |
|
||||
|
||||
"בדרך כלל". וביוצאים מן הכלל? |
|
||||
|
||||
רק יוצאות מן הכלל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |