|
||||
|
||||
אי אפשר לבטל את ההשערה שלך. אבל הכתבה לא מציינת שמשפחותיהם של באפט או בורביץ' או ורטהימר היו בעלות יותר אמצעים מזו של עיני. המשפחה והסביבה בהחלט משפיעות, אבל אני לא בטוח שדווקא מצבה הכלכלי של המשפחה הוא הגורם הדומיננטי. טוב, אם הייתי יודע מה הגורם, כבר הייתי מיליארדר. העניין הוא שבתי ספר כבר יש לנו ואולי גם להם יש השפעה. אבל אני חושש שברוב בתי הספר עדיין מלמדים (הבניה חברתית) ילדים להגיד ''קודמתי'' במקום ''התקדמתי''. וכשהם גדלים מלמדים אותם לדרוש ולעמוד על זכויותיהם, במקום לעשות. בסוף, אין פלא שרובם חושבים שלא כל אחד יכול, אלא רק כאלו ש''קידמו'' אותו או נתנו לו. אז הם דורשים שיקדמו ויתנו גם להם. |
|
||||
|
||||
בסוף, אין פלא שיש אנשים שלא יכולים לכתוב תגובה בלי דיסקליימר שיזכיר שהם עדיין לא השתכנעו מ-1,001 הדיונים הקודמים באותו נושא. אתה צודק שהטענה "לא כל אחד יכול" יכולה לנבוע מתסכול מסוים. בה במידה, הטענה "כל אחד יכול" נדבקת טוב לזחיחות של מי שהכל בא לו בקלות. מדובר בעמדות נפשיות עמוקות, אבל אסור לשכוח שהן מגובות במצבים אמיתיים (ושברוב המקרים לא צריך מצב נפשי בשביל להידרדר לעוני). |
|
||||
|
||||
אני מתעניין בשתי שאלות בעניין הזה: 1. ברור שבמקרים רבים המציאות האובייקטיבית היא זו שגורמת לאותן "עמדות נפשיות עמוקות". בזה דנו 1001 פעמים. מה שמעניין אותי כרגע זה האם יש מקרים רבים (אולי אפילו רוב) שבהם "העמדות הנפשיות העמוקות" אינן דווקא תוצאה של המצב האובייקטיבי אלא סוג מסויים של הבנייה. 2. אם יש מקרים רבים שבהם זו הבנייה, אז האם כדאי ואפשר שמערכת החינוך תטפל בזה, לפני שהאיש מתבגר עם "העמדות הנפשיות העמוקות" הללו, ומגיע למערכת הרווחה? סיפור ששמעתי פעם (לא יודע אם הוא אמיתי): איש בא לגן חיות ורואה שמנקים את הכלוב של הפילים. כל הפילים הועברו לכלוב אחר, אבל פיל ענק אחד נשאר שם, קשור לעמוד בחוט דק. כשהמבקר שאל איך זה שפיל כזה גדול לא קורע את החוט, הסבירו לו שכשהפיל היה צעיר קשרו אותו לאותו עמוד בשרשרת פלדה. עכשיו הוא לא מנסה לקרוע את החוט - הוא לא חושב שהוא יכול. |
|
||||
|
||||
הסיפור ככל הנראה סתם סיפור, אבל הגדר החשמלית שמקיפה משטחי גידול של פרימאטים שונים אינה פעילה לתקופות ארוכות בלי שום תוצאות לא רצויות (כך, לפחות, סיפר לי מישהו). יש גם סיפור נחמד על ידע כזה שעובר מדור לדור, אך לצערי אני לא מצליח לאתר אותו כרגע. בטח יימצא מי שיביא אותו. |
|
||||
|
||||
משהו עם זרנוקים, וקופים שמחזיקים זה את זה? |
|
||||
|
||||
כן. |
|
||||
|
||||
לא מכיר. ספר! |
|
||||
|
||||
(אנחה) אתם רואים? בסוף תמיד הנשים עושות את העבודה בשביל האולד בויז: (מתחיל בפסקה שנייה). |
|
||||
|
||||
אז מה? אני צריך להתחיל לשלם לך? או לשלם ישירות לדורפל? |
|
||||
|
||||
לדורפל, שלם ישירות לדורפל. |
|
||||
|
||||
אה, עוד חוזרים אל העניין הזה? רציתי לחזור הנה ולא היה לי זמן... תגובה 257328. אני די בטוחה שהיכנשהו, מתישהו, היתה תגובה, כל הסיכויים שהיא היתה או של שכ"ג או של דובי, ובה הסיפור באופן יותר שיטתי, ארוך ומסודר, אבל זה מה שמצאתי בינתיים. |
|
||||
|
||||
א. דובי כותב שהוא לא בטוח אם הסיפור באמת התרחש. התשובה היא לא. ב. הלינק של ברקת מחמיץ את הפאנץ'-ליין (שאומר: אם הבנת את הסיפור הזה, הבנת את התיאוריה האירגונית). |
|
||||
|
||||
רק הפולניות נאנחות לפני שהן עושות את העבודה. האחרות למדו - כמו הקופים - שככה צריך. אחרת מקבלים מקלחת צוננים. |
|
||||
|
||||
בעולם שלי הפולניות נאנחות *אחרי* שהן עושות את העבודה (נו, אמרתי לכם שבנוסף לכל, מישהו אחר ייקח את הכסף?). תגובה 413910 |
|
||||
|
||||
חשבתי שהפולניות נאנחות גם לפני, גם אחרי וגם תוך כדי, לא? |
|
||||
|
||||
נאנחות תוך כדי? פולניות? |
|
||||
|
||||
לא סתם נאנחות - צורחות! - "אוי, כמה שזה נהדר! זה משגע! זה מטריף! - השיפוצים שמוטקה ושפרינצה עשו לפני חודש! ממש ארמווווון הם עשו שם, שלוימה! - ממש ארמוווווון! - כן! כן! כן! - ארמווווווווון!!!!!!!!!!" |
|
||||
|
||||
כן, באופן שאפילו אהוביהן הפולנים לא יחשדו, חלילה, שמדובר באנחות תאווה. |
|
||||
|
||||
בדיוק אתמול תהיתי איך זשה שעדיין, אחרי מאות ואלפי שנים שדגים דגים באמצעות פתיונות, הפתיונות ממשיכים לעבוד עליהם... |
|
||||
|
||||
פשוט מאוד. אלה שרכשו את הידע, לא זכו להעביר אותו לאחרים. |
|
||||
|
||||
זה לא לגמרי סביר. מה, לא היו דגים שנלכדו באמצעות פתיונות והשתחררו? |
|
||||
|
||||
מה, לא היו אנשים שנלכדו ע"י חייזרים והשתחררו? מי מאמין להם? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
שני תאומים ברחם אמם - מויש'לה: אתה יודע, יענקל'ה, אומרים ששם, בחוץ, זה ממש לא נחמד. יענקל'ה: איך אפשר לדעת, מוישל'ה? אף אחד עוד לא חזר משם לספר.. |
|
||||
|
||||
ומה הם סיפרו לחבר'ה? דג א': צ'מע, אתה מכיר את התולעת הזאת עם החוט שיוצא לה מהפה? אז לפעמים כשאתה מנסה לאכול אותה היא קופצת מהמים. אחת כזאת כבר היתה בפה שלי, וכשהיא קפצה היא משכה אותי איתה. יש עולם שלם מחוץ למים. דג ב': זה כלום. אני נחטפתי ע"י חייזרים שניתחו אותי בלי הרדמה. |
|
||||
|
||||
אבל לא היו צאצאים לאף אחד מהם? (איך קוראים לצאצאי דגים)? |
|
||||
|
||||
היה לי פעם פתילון קטן (עם ירדן?) שדן בשאלה הזאת בקשר ללוייתנים וצלצלים. לדעתי זה רמז מאד חזק לכך שהלוייתנים אינם מתקשרים ברמה שחלק מהאנשים רוצה להאמין. סמיילי כבר בחופש? |
|
||||
|
||||
מה אתם רוצים ממני עם סמיילי? זו פעם שנייה שמישהו מחליט שאני סמיילי, ואשמח אם תסבירו לי את הבלבול הזה. הקודם שסבר כך אמר שזה משום שעברתי לחלוקה לנקודות, אבל כאן זה לא תקף. מה ההסבר שלך? |
|
||||
|
||||
תגובה 411985 |
|
||||
|
||||
תודה. הוקל לי.:) |
|
||||
|
||||
היית מתה. השכ''ג חיפש את סמיילי כדי שיאתר לו פתיל. הוא ספץ בזה. |
|
||||
|
||||
ממש לא הייתי מתה. דווקא רווח לי. |
|
||||
|
||||
(יש לי עוד איזה יום ויומיים כאן) תגובה 227500 |
|
||||
|
||||
נסה לפעול לפי המסר הבא: כשיורים עליך עדיף לרוץ יותר מהר מהקליעים. |
|
||||
|
||||
בהחלט - לכל מה שאמרת (בעולם שלי זה לא סותר קצבאות רווחה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |