|
||||
|
||||
לא לא, צריך גם להאמין שפוליטיקאים לא טועים והם חסרי אינטרסים אישיים. שתיהן אמונות משונות מאוד, בלשון המעטה. |
|
||||
|
||||
שגיאות נפוצות ביחס לשיטת הניתוח: 1. פוליטיקאים טועים כאנשים, אבל יש להסיר את ה"טעות" כהסבר הג'וקר למהלכים פוליטיים, כי זהו "רעש" מדידה שמונע הרבה פעמים להבין את המהלכים כפי שהם. 2. פוליטיקאים רוויים באינטרסים אישיים. ללא המימוש של האינטרסים האישיים, מי היה רוצה את כאב הראש הזה של להיות פוליטיקאי? רק אם אתה נהנה קצת (או הרבה) מהתפקיד, תרוץ אליו. אבל זה בכלל לא מפריע לנושא הניתוח הפוליטי. זה שקצב נהנה מעמדת הכוח שלו, וגם שולח ידיים (ועוד דברים) לנשים בלשכתו, לא סותר את הניתוח של הצד הפוליטי של מעשיו. זה ששרון מקבל מתנות מסיריל קרן, דווקא *עוזר* להבין באיזה סוג מדיניות סיריל קרן תומך. חלק מהמשחק הפוליטי הוא לתפוס עמדת כוח כמה שיותר גבוהה, כדי שהפוליטיקה שלך תשפיע יותר, וההגעה לעמדת הכוח (וגם ההישארות בה) תלויה בהרבה "אנשים טובים" עם כסף וכוח. לעיתים לא נדירות, חלק משמעותי מהניתוח של כל פוליטיקאי זה לראות *איזה סוג* של בעלי הון תומך בו, ולפיהם להבין, אולי, לאיזה סוג מדיניות הוא מחוייב יותר. על בוש, למשל, נמתחת ביקורת רציפה בכך שהוא מעורב עד צוואר במשק האנרגיה, וזה גם בולט מאוד בהתנהגותו הפוליטית. 3. שיטת הניתוח של בלבן עומדת כאן לביקורת מצויינת מהסוג ששום "שיטה" קונבנציונלית בה מחזיקים קוראים רבים לא עומדת. לו היו "שיטות" אלה עומדות תחת אותה ביקורת, הן היו נפסלות מיידית כקריטריון להבנה כלשהי של המציאות הפוליטית. זה, דרך אגב, מה שאני מנסה לעשות בדיון בתגובות האחרונות עם דובי. לדעתי ההסברים שהוא נותן לסיבת אי פיזור הפרלמנט, ותמיכת הימין בתקציב מול סירובה של העבודה, אינם מחזיקים מים. |
|
||||
|
||||
1. את זה כבר הבנו מזמן. מה שלא הבנו - אני לפחות לא הבנתי - זה איך ייתכן לא לטעות בניתוח מהלכים של פוליטיקאים מתוך הנחה שגויה מראש. 2. א. אם העובדה ששרון מקבל מתנות מקרן עוזרת להבין במה תומך קרן - נשנע שגם לא פוליטיקאים זוכים למעמד של *לא טועים* במובן הזה. ב. "חלק מהמשחק הפוליטי הוא לתפוס עמדת כוח כמה שיותר גבוהה, כדי שהפוליטיקה שלך תשפיע יותר". זה בדיוק כמו לומר שהפוליטיקה שלך (ספציפית יותר, האידאולוגיה שלך) חשובה לך יותר מהאינטרס האישי אם אתה פוליטיקאי. וזה בדיוק כמו שבחלק מהניתוחים שלך אתה טוען שפוליטיקאים מסוימים מוכנים לוותר על עמדות כח מסוימות למען קידום השקפתם הפוליטית. בקיצור, אמונה תמה שהאינטרס האישי משחק אצלם הרבה פחות מזה הלאומי. |
|
||||
|
||||
1. (מתעלם רגע מהאד-פופולום): כמו בכל שיטה תקפה - אתה בודק את המתודה ע"י קונסיסטנטיות בתוצאות. 2.א. גם בעלי הון במעמדו של סיריל קרן לא טועים הרבה. פעמים רבות מדובר בכאלה שגם צברו את הונם בשל יכולתם לזהות את האינטרסים השולטים ולרתום אותם לטובתם. ההבנה הפוליטית אינה מוגבלת בשום אופן ל 120 חברי הכנסת. 2.ב. נכון, וזו גם הנחה סבירה, מאחר וככל שאתה מטפס למעלה אתה תלוי יותר בהרבה אחרים כדי להגיע לשם, והם לא היו שמים אותך שם (או משאירים אותך שם) לו דאגתך העיקרית היתה "לעשות לביתך". כלומר, זואינה "אמונה תמה" באנשים, אלא הבנה של המסננת המובנית בשיטת השלטון (כל שיטת שלטון, דרך אגב, היא כזו, כאשר קיים מינון משתנה בהתאם לשיטה בין החופש שהתומכים מאפשרים למנהיגים לעשות לביתם מול לעשות למדינה או לפחות למעגל המקורבים הדומיננטי). 3. סמיילי? |
|
||||
|
||||
1. (טוב שהתעלמת: אמרתי, "אני לפחות"). ואתה לא בודק את המתודה שלך לפי קונסיסטנטיות התוצאות, כי את התוצאות אתה מסביר בדיעבד. חלק גדול מניבוייך לגבי העתיד לא התגשמו. 2. א. שיהיה. ב. ראשית, לא דיברתי על "לעשות לביתך". אינטרסים אישיים יש מכל מיני סוגים. למשל, עמדת כח ומנעמי שלטון. שנית, מדוע שאנשים שסביבך לא ישימו/ישאירו אותך בעמדה פוליטית גבוהה אם הם מזהים את האינטרס האישי? מה, להם אין כזה? 3. לא סמיילי. אפילו לא חיוך. |
|
||||
|
||||
1. הייתי כנראה צריך לציין זאת, כי זה היה ברור שנגלוש לשם - המתודה אינה קשורה לניבויים בכלל. ניבויים זה ניסיון פרטי שלי. המתודה קשורה אך ורק לניתוחים בדיעבד, והם נותנים תוצאות עקביות בחלוקת האינטרסים הפוליטית. 2.ב. לכל האנשים (ופוליטיקאים כמובן) יש אינטרס אישי, אבל אף אחד לא ימליך את אולמרט בשביל לקדם את האינטרס האישי של אולמרט. למה מעניין את ליברמן שאשתו של אולמרט תגור בבית שעולה מיליוני דולרים? ליברמן יתמוך באולמרט רק אם הוא מרוויח מכך, וכנ"ל רבים אחרים. מאחר ולא נראה שאולמרט ממש מחלק לכולם מתנות, ואפילו מצליח להסתכסך עם רבים על רקע אידיאולוגי, וכמותו רבים לפניו, ההנחה הסבירה שנשארת היא שלמרות האלמנט של ההטבות האישיות, המכנה המשותף הדומיננטי בפוליטיקה הוא יותר ציבורי מפרטי, וזהו הקו שיוצר את הקשרים בין הפוליטיקאים. 3. אפשר לחייך גם בלי להיות סמיילי (השאלה היתה עקב המעבר למספור הסעיפים). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |