|
||||
|
||||
> "קודם כל, כבר הבהרתי חזור והבהר למה לבזוז זה לא קל, וגם לא כיף במיוחד" ואללה. אתמול תפס אותי בסמטרה חשוכה בחור גדול עם אקדח, כיוון אותו אלי ואמר לי 'את הכסף את את החיים'. ניסיתי להסביר לו שלבזוז זה לא קל, וגם לא כיף במיוחד. לא הלך. הארנק שלי אצלו. הלאה. קבוצת חברים מהקומונה חורשים בטרקטור שבנו בעמל ידם. לפתע מופיעים שני ברנשים על אופנוע, אוחזים במקלעים. הפעם הם אומרים 'את הטרקטור את את החיים'. אחד מהאיכרים מנסה להתחיל נסיונות הסברה, אבל נראה שהם מעדיפים לירות בכולם להסתלק עם הטרקטור. נו, שווין. הלאה 2. במדינה ערבית מסויימת יש הרבה נפט; כולם חיים בקומונה עליזה וסימפטית, יש הרבה כסף ומעט דאגות. אך לפתע, בניגוד לכל הגיון (או שלא) פולש שליט המדינה השכנה. ההבדל בין מה שאני אומר וטענת הנגד שאתה מעלה, הוא, בעיקר, במטרת התוקף. אני לא הולך להתווכח איתך שתוקף שמאפשר לנתקף לקיים הסדר 'גרילה', נמצא בעמדת נחיתות. במקומו, אולי יותר משתלם להתנהג כבוזז או כרוצח המונים. ארגון גרילה יכול להסתתר באוכלוסייה אזרחית. לעומת זאת, אם מטרת התוקף היא להשמיד את כל האוכלוסיה האזרחית... ולהלן התשובות לחלק ה"וויקי" של תשובתך: 1. המלך, או האצילים, ניסו להעביד את האיכרים. הבוזז-טפיל לא מנסה לשלוט על אף אחד. הוא רוצה לבזוז או לחסל. 2. אבל לצבא הלאומנים היו חסרונות משלו, וכולם רשומים בוויקי. מה הנקודה שלך, בדיוק? 3. נסטור מאכנו הוא באמת טיפוס יוצא מן הכלל. 4. לווינגייט וושינגטון הייתה הכשרה צבאית. זו שלטענתך לא צריך אותה. שים לב שהקרבות בהם מנצח הצד בעל הנחיתות המספרית, האימונית והטכנולוגית הם הקרבות ה*יוצאים מן הכלל*. אנקדוטות יש תמיד - אתה הוא שטוען שאלו לא אנקדוטות, אלא המקרה הכללי. שהצד בעל הנחיתות תמיד יכול לנצח. את הטענה הזו אתה צריך לגבות - אנקדוטות על "פעם היה צבא חלש שהצליח לעמוד בתקיפת הצבא החזק" לא מוסיפות מאום. >"לא מסובך לעודד את "הנשים והילדים" להתמרד נגד המדכאים שלהן. אז האיכרים ישארו בחוץ..." לא ממש הבנתי. אני טענתי הנשים והילדים הם חלק מהקומונה (נקרא לה 'קומונה טפילה'). הם מתחזקים את בסיס האם, ביודעם כי תחזוק הקומונה הטפילה מקנה להם משאבים בצורה נוחה יותר - למשל, הם לא צריכים לעבד את השדה, רק לקבל חבילות תבואה מוכנות מגילדת הלוחמים, ולהכין לחם. > "שתחלים מהרעלת הטירונות הצה"לית שלך, תחזור אלי". כל הפוסל... > "אותו צה"ל נבנה על..." א. זה לא עונה לשאלה שלי. ב. ובכל זאת, ראו שם בהנהגת הישוב את הצורך להתמקצע ולהתאמן. אבל כנראה זה היה לחינם, לא? בנימה אישית - כליל, אני חושב שנטל ההוכחה _עליך_. אתה טוען שאפשר להלחם בהצלחה בצר עליך, כאשר אתה משקיע משאבים בהגנה רק כאשר צריך, והוא משקיע משאבים בהתקפה פי כמה וכמה. הכיצד? בכל תחומי החיים, התמקצעות שווה להצלחה בתחום. רופא יהיה מוצלח יותר אם ילמד שבע שנות רפואה, ולא אם יקרא מאמרים מזמנים באינטרנט. חקלאי בעל נסיון וידע יצליח יותר אם ממני, אם אני אגדל היום שתילים בגינה. מדוע במקרה של לחימה, התוקף המיומן לא יצליח להתגבר על הנתקף ההדיוט? |
|
||||
|
||||
"בנימה אישית - כליל, אני חושב שנטל ההוכחה _עליך_. אתה טוען שאפשר להלחם בהצלחה בצר עליך, כאשר אתה משקיע משאבים בהגנה רק כאשר צריך, והוא משקיע משאבים בהתקפה פי כמה וכמה. הכיצד? בכל תחומי החיים, התמקצעות שווה להצלחה בתחום. רופא יהיה מוצלח יותר אם ילמד שבע שנות רפואה, ולא אם יקרא מאמרים מזמנים באינטרנט. חקלאי בעל נסיון וידע יצליח יותר אם ממני, אם אני אגדל היום שתילים בגינה. מדוע במקרה של לחימה, התוקף המיומן לא יצליח להתגבר על הנתקף ההדיוט?" אם אנחנו כבר מדברים בנימה אישית, אני חושב שאתה צריך לטרוח ולהתייחס לקונטקסט של מה שאמרתי. ברור לי שלוחמה בלתי-מקצוענית נגד צבא מיומן היא לא דרך חיים סימפתית במיוחד. אבל בחברה אנרכיסטית אפשר לעצור צבא בוזזים בשלב הרבה יותר מוקדם, לפני שהם מתחילים להוות סכנה. מחיר החרות הוא עירנות מתמדת. אני מזמין אותך לקרוא את דברי בתגובה 408467 ובתגובה 406723 על עניין היציבות, ובתגובה 408420 על נושא הפיראטים (סוג מסויים של בוזזים וגנבים אכזרים), למשל. אשר להתמחות, שתי נקודות: קודם כל, הפיתוחים הגדולים באים דווקא מהפריות בין-תחומיות; חוץ מזה, אם נתייחס ספציפית לדוגמת הרופא, הנסיון הרבה יותר רלוונטי מאשר ההכשרה האקדמית, כשבאים "ליצור" רופא מוצלח. יש לי ביקורת מסודרת על הרפואה כפי שהיא נהוגה כיום, ואולי אתייחס לכך אם יהיה עניין, ואם לא יטענו בפני שהיה עניין, אבל לא היה דלק להביא אותו לדפוס. |
|
||||
|
||||
הערה צדדית: ברוב הפעמים שמדברים על הפריה הדדית זה נגמר בזיוני שכל. |
|
||||
|
||||
ובהרבה מקרים אחרים לא. |
|
||||
|
||||
אל תגזים. הנסיון, אצל רופא, הוא מאוד רלוונטי, אבל לא *"הרבה יותר"* מההכשרה האקדמית. לא הייתי מאחלת לך להינתח אצל כירורג שכל מה שיש לו זה נסיון מעשי ולא ידע תיאורטי רחב, ושהוא ייתקל פתאום, דווקא אצלך, בבעיה שהוא עוד לא נתקל בה... |
|
||||
|
||||
תמיד חשבתי שהפיתוחים הגדולים באים ממישהו שהוא חכם כל כך עד שהוא מומחה בשני תחומים ומצליח לקשר ביניהם, ולא ממישהו שלא מתמחה באף תחום אבל בכל זאת מעז להתעסק בשניים לפחות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |