 |
"...זה שהכל שאלה של מידה."
טוב, אז זה חוזר לשאלה קודמת שלי אם הכל עניין של מידה - מהי המידה הנכונה לדעתך? מהו הגבול הסביר של הפגיעה באזרחי האוייב לעומת הפגיעה באזרחי המדינה או חיילינו? אם אפשר, תהיה ספציפי ולא כללי בתשובתך. הרי עם המידתיות הזאת מפקד צריך לנהל קרב- היא לא יכולה להשאר מעורפלת.
אני חושבת שמה שמבריח אנשים מהבתים שלהם אינו איומים קרקעיים דווקא, אלא רמת הסיכון שהם מעריכים שיש בכך שהם יישארו. אם האזרחים הלבנונים היו מעריכים שהאיומים שלך לגבי הריסת בתיהם הם רציניים, הרי לדעתי הם היו בורחים גם לפני כניסה קרקעית, כך שבעת הריסת הבתים לא היה מתרחש שום טבח. אבל אם הם היו יודעים שהשארות שלהם בבתיהם יכולה למנוע ממך מלהרוס את בתיהם, הרי הם היו נשארים. אז אתה היית מכניס כוחות קרקעיים כדי לוודא שאין אזרחים. כוחות אלו היו סובלים פגיעות מהמחבלים, ואז היית הורס את הבתים על יושביהם, בגלל המידתיות שציינת לעיל. הרי לא תקריב אין סוף חיילים שלך, רק כדי לא לפגוע באזרחים- כך שלמרבה האבסורד סביר שדווקא בתסריט שלך יתרחש טבח באזרחים (לאחר ספיגת אבדות כבדות אצלנו), בעוד שבתסריט שלי- בו נצהיר שאנו הולכים להרוס את הבתים בכל מקרה ונעורר בהם אמון שאכן כך אנו מתכוונים לנהוג- לא יתרחש טבח כי הם לא יישארו, וגם לא יהיו לנו אבדות, כי לא נכניס כוחות קרקעיים לשטח בנוי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש